31 בינו׳ 2021

האינטלקטואלים והשוק : קרל מרקס

 הפרק השביעי בספר "האינטלקטואלים והשוק : כרוניקה של אהבה ותיעוב" עוסק בתיאוריה של קרל מרקס, שתקף באופן חריף את כלכלת השוק החופשי, וכדי לבטא את השקפתו נגד הקפיטליזם, השתמש במושגים אנטישמיים שמבוססים על הסטריאוטיפ היהודי השלילי שנוצר בימי הביניים, וזיהה את הפעילות המסחרית כפעילות יהודית.

מרקס התנגד למסחר שמטרתו רווח אישי לבעל ההון, הקפיטליסט, בטענה שהדרך להשגת הרווח היא באמצעות ניצול הפועלים שמכלים את כוחם ונפשם בעבודה קשה כדי לייצר את המוצרים שנמכרים בשוק החופשי.

התיאוריה שלו צמחה במאה התשע עשרה, במציאות בה הועסקו פועלים במפעלים בתנאים תת אנושיים, כולל ילדים: הם קמו בלילה עוד לפני זריחת החמה, כדי להתחיל את יום עבודתם שהסתיים בלילה, בתנאים שדיכאו את גופם ונפשם. הם ביצעו יום יום במשך שנים עבודה מאומצת שעות רבות, בעבודה טכנית וחד גונית שהפכה אותם לקהי מחשבה, נבערים ומטומטמים, לנעדרי כושר גופני ולחולים כתוצאה מזיהומים אליהם נחשפו במהלך עבודתם. התמורה לעבודתם היתה דלה, שכר נמוך שבקושי איפשר להם להתקיים ובנוסף לכך בעקבות התיעוש וכניסת מכונות למפעלים הגדולים, והקטנת הצורך בידיים עובדות, נוצרה גם אבטלה שהחמירה את העוני של מעמד הפועלים.

ניצול הפועלים במפעלים, דיכויים ועוניים המוחלט, הביאו את מרקס להאמין שפעילות כלכלית למען רווח אישי היא לא מוסרית ודימה אותה למציצת דם של הערפד. הקפיטליסט, לטענתו, מוצץ את דמו של הפועל בתהליך ייצור הסחורות, שמטרתו יצירת רווח לבעל ההון לאחר מכירתן.

הפועל שנאלץ לעבוד כדי להתקיים הופך למנוכר לעצמו ולסביבתו, כי הוא עושה עבודה מתוך אילוץ ושיעבוד ולא מתוך שמחת חיים ויצירתיות.

כדי לשנות מצב זה, לדעת מרקס, יש צורך במהפכה, שתעביר את אמצעי הייצור מבעלי ההון לפועלים, מטרת הייצור תשתנה: במקום רווח אישי לבעל ההון, ייצור למען סיפוק הצרכים של הפועלים, שייאפשר להם לעבוד מתוך חירות ושמחה ולא מתוך שיעבוד.

מרקס שאף למציאות אוטופית ללא כסף וללא מוטיבציה לרווח אישי, אך מציאות כזאת לא יכולה להתקיים, כי המניע להתפתחות טכנולוגית ולהתפתחות כלכלית הוא רווח אישי.

קיימת בעייה אתית בעשיית רווח, כי הרווח של האחד, בהרבה מקרים הוא הפסדם של האחרים, אך המוטיבציה להשיג אותו, גורמת ליזמים להשקיע במפעלים שמייצרים ביקוש לעבודה ולידיים עובדות.

מכיוון שמרקס השתמש באלמנטים אנטישמיים כדי לתאר את הבעיות המוסריות של הפעילות המסחרית, אני מבקשת לציין את החקיקה הסוציאלית שיסודה בדת ובתרבות היהודית:

התורה מצווה לדאוג לגר, ליתום ולאלמנה באמצעות  מעשר עני ומתנות עניים: לקט, פאה, שכחה ועוד.

בקהילה היהודית בגלות נוצרו מוסדות של גמילות חסדים שקיימים עד היום, ובארץ חלק גדול מאירגוני צדקה ועזרה הדדית מנוהלים על ידי גורמים חרדיים.

השקפת העולם שעומדת בבסיס הפעילות של אירגונים אלה היא האמונה היהודית שצריך לתת צדקה ולעזור לחלש.


הפוסט נכתב בהשראת פרק 7: קרל מרקס: מיהדות הריבית לערפדות עולמית: בספר:

מולר, ג'רי, האינטלקטואלים והשוק: כרוניקה של אהבה ותיעוב: תל-אביב: סלע מאיר, תשע"ט (2019).



תמונה מתוך עמוד הספר באתר עברית .
קישור לעמוד הספר האינטלקטואלים והשוק.



18 בינו׳ 2021

מחשבות על פילוסופיה וקפיטליזם בעקבות הספר : האינטלקטואלים והשוק : כרוניקה של אהבה ותיעוב / ג'רי מולר

 בזמן האחרון אני קוראת את הספר האינטלקטואלים והשוק, ספר לא קל לקריאה, על הפילוסופיה של הקפיטליזם.

כל פרק מוקדש לפילוסוף אחד, בהקשר להשקפת עולמו כלפי כלכלת שוק, והוא עומד בפני עצמו כמאמר או כספר קטן.

לפני יומיים צפיתי בחלק מדיון שהתקיים ב FOX BUSINESS בקשר לעתידו של הקפיטלזם בעקבות עלייתו של ביידן לשלטון.

המרואיינים חששו לגורל הקפיטליזם בגלל עמדותיהם הסוציאליסטיות של חברים במפלגה הדמוקרטית ובגלל תוכנית הרווחה של ביידן, והופתעתי מכך שדיון כזה התקיים אחרי הבחירות ולא לפניו.

הופיעה שם סופרת שדיברה בשבח הכלכלה הקפיטליסטית וטענה שהסוציאליסטים אומרים לנו איך לחלק את העוגה אך לא כיצד לייצר אותה.

הדיון הזה של בעד ונגד הקפיטליזם מתקיים גם בספר שאני קוראת: בהקדמה הוא סוקר את העמדות נגד המסחר וצבירת הון - עמדות של תיאולוגיים נוצרים ושל הוגי דעות ביוון העתיקה שראו בעיסוק במסחר וברצון להתעשר כאגואיזם שירחיק את האדם ממטרות נעלות כמו עשייה למען הקהילה ומוכנות להקריב למען המדינה. העיסוק במסחר לדעתם מרחיק את האדם ממידות טובות ומאזרחות טובה. התיאולוגים הנוצריים ראו במסחר עיסוק שמביא את האדם לידי חטא כי ההתעשרות מביאה לגאווה ואגואיזם, ואדם צריך להיות עניו ולצפות לשכר בעולם הבא.

לאחר ההקדמה באים פרקים שמתארים את עמדותיהם של פילוסופים בני המאה השמונה עשרה והלאה כלפי כלכלת השוק כשכל פרק עוסק בפילוסוף אחר. קראתי עד עכשיו את ששת הפרקים הראשונים וחוץ מפילוסוף גרמני שמרן אחד, כולם תמכו בהתפתחות המסחר וראו בו גורם חיובי שתורם להתפתחות האדם והחברה.

וולטר וסמית טענו שאמנם המסחר מתפתח בגלל מניע אישי של היחיד להתעשר, אך המניע הזה מביא תועלת לחברה, כי התפתחות המסחר מעשירה את החברה ומשפרת את מידותיהם של האנשים שמחוייבים לעדן את התנהגותם כדי שיוכלו לעסוק במסחר ולהיות מקובלים בחברה. 

המסחר מקרב בין אנשים בני דתות שונות ועמים שונים , כי כשסוחרים מתכנסים יחד לפעילותם המסחרית, הבדלים אלו נעלמים.

וולטר וסמית דיברו בשבחו של השוק החופשי אך סמית הדגיש גם את הרווחה כי כדי שהאדם יהיה בעל מידות טובות ואזרח טוב הוא צריך להיות בעל יכולת לספק לעצמו את הצרכים הבסיסיים: מזון, לבוש, מגורים אך עליו להיות גם בעל השכלה בסיסית של קריאה, כתיבה וחשבון. לכן טען שעל המדינה לסבסד חינוך לילדי העניים. 

הוא טען שחלוקת העבודה, שבה הפועל עושה פעולת ייצור אחת שבה התמחה, במשך שעות רבות ביום כל חייו, הופכת אותו למדוכא, מנוון שכלית וחסר כושר גופני ולכן גם לא יוכל להיות חייל טוב ולשרת ארצו במקרה של מלחמה.

כדי שהעניים יוכלו להיות אזרחים טובים הם צריכים להיות בעלי אמצעים לקיום בכבוד ובעלי השכלה בסיסית, כדי שיוכלו לפתח מידות טובות, התנהגות מעודנת ויוכלו גם להיות אזרחים טובים שמשרתים את ארצם.

יוסטוס מוזר היה פילוסוף גרמני שמרן בן המאה השמונה עשרה שהתנגד להתפתחות המסחר ותמך בהמשך הפאודליזם.

בשיטת הפיאודאליזם הרכוש היה אדמות ובעלי האדמות היו האצילים והמלך. האציל, בעל הקרקע, היה גם שליט הכפר והמחוקק שלו וגם הבעלים של האנשים שישבו על אדמותיו ועיבדו אותה. על שיטה זו הגן יוסטוס מוזר, שיטה שהיתה מבוססת על כלכלה חקלאית ועבדות. הוא הגן על המבנה החברתי של המעמדות וטען שכל אדם נולד למעמד מסויים ועליו להיות כפוף ולציית למעמד שמעליו. אדם יכול לשאוף לכבוד בתוך המעמד שלו אך לא לשאוף לצאת ממנו.

הוא התנגד למסחר ולמסחר הבינלאומי, כי הם מייצרים מוצרים חדשים ואופנות שפוגעות בתעשייה המסורתית, וגורמת לאנשים לרכוש מותרות שהם לא צריכים. כשהוא התנגד למותרות לעניים, הוא התכוון לתה, קפה וסוכר שבתקופת הפיאודליזם היו מונחים רק על שולחנם של של האצילים והכמרים.

אם הפיאודליזם נשען על עבדות ודיכוי, הקפיטליזם כדי להתפתח היה תלוי בקיומו של חופש האדם, כי כיצד יתכן שוק חופשי אם האדם אינו חופשי. אדם צריך להיות קודם אדון לגופו לפני שהוא בעלים של קניין. בעלות על קניין קשורה בחירות האדם והחירות הזאת הושגה בעקבות המהפכה הצרפתית וכיבושי נאפוליון.

הכיבושים יצרו מדינות אירופאיות חדשות עם מנגנון שלטוני חדש ריכוזי ובירוקרטי ויושם עיקרון השיווין עבור אזרחים גברים. בוטלה גם עבדות הצמיתים שחיו על אדמות האצילים ואנשים הפכו לחופשיים.

למרות עיקרון השוויון שיושם בעקבות המהפכה הצרפתית, הפילוספים ברק והגל ביקרו אותה בגלל ניסיונה לבטל את המוסדות שעליהם בנויה החברה. מוסדות הדת שעליהם בנויה החברה ומוסדות אחרים שמעצבים את הזהות שלה, אינם ניתנים לביטול, הם חלק מחוזה של עם עם מדינתו, שהוא חוזה שכולל את אבותיו ואת הדורות אחריו.

המוסדות האלה מעצבים את התודעה הלאומית והופכים קבוצה של אנשים לעם, המוסדות האלה יוצרים גם את הבסיס המוסרי, את העקרונות האתיים שעל האדם לאמץ כדי שיהיה אזרח טוב.

לסיכום:

הקפיטליזם, השוק החופשי, יכול להתקיים רק במציאות של חירות האדם, כי רק אדם חופשי יכול להיות בעל קניין. כדי שהוא יוכל להיות בעלים של רכוש הוא צריך לחיות ברווחה כלכלית, שבה מסופקים לו צרכיו הבסיסיים. כדי שגם רוחו תהיה חופשית ומידותיו יהיו טובות הוא צריך לקבל חינוך בסיסי, אמונה וערכים שמעוצבים על ידי המוסדות הדתיים והפוליטיים ששולטים בחברה בה הוא חי.

הסקירה מתייחסת לששת הפרקים הראשונים של הספר:

מולר, ג'רי, האינטלקטואלים והשוק : כרוניקה של אהבה ותיעוב, תל-אביב: סלע מאיר, 2019.



תמונה מתוך אתר האינטרנט של עברית.
קישור לעמוד הספר: