6 בספט׳ 2023

כנס מולטידע 2023

 כנס מולטידע 2023 התחיל בהרצאה : חדשנות בעידן הבינה המלאכותית של ד"ר יניב לויתן, בה צויינו אפליקציות שיש להן יכולת לייצר טקסטים ותכנים לבלוגים ובכך למעשה להחליף את כותבי התוכן לאתרים. אפליקציה כזאת היא:

ChatGpt
כלי זה הוא טקסטואלי, מייצר טקסטים, ובטקסטים יכולה להתעורר בעייה של אמינות : מידע שנלקח ממקורות לא אמינים באינטרנט ופייק ניוז.
בעיית הפייק ניוז בולטת באפליקציות שמפיקות תמונות, כי הן מאפשרות הפקת תמונה של אדם במקום שהוא לא היה בו או בסיטואציה שהוא לא היה בה.
תוכנה כזאת היא : Midjourny
תוכנות כאלה יכולות לייצר תמונות של אנשים במצבים שהם לא היו בהם, כמו תמונות פייק ניוז של דונלד טראמפ במעצר.

במושב הראשון בהנחיית יותם שווימר, על עידוד קריאה לנוער, השתתפו הסופרת מאירה ברנע-גולדברג, כותבת סדרת הספרים המצליחה, כראמל, ומנהל ספריית בית-שאן ערן מוסקוביץ'.

מאירה דיברה על הצלחת סדרת הספרים כראמל, שמכרה יותר מחצי מיליון עותקים, על סדרת הטלוויזיה שפירסמה את הספר בקרב ילדים שלא היו קוראי ספרים, אך הצפייה בטלוויזיה גרמה להם לרצות לקרוא את הספרים ולרכוש אותם.
היא סיפרה גם על הקשר שלה עם הקוראים באמצעות קהילה בפייסבוק, כתיבת מכתבים בכתב ידה לקוראים, ומפגשים בבתי ספר.

ערן מוסקוביץ' דיבר על פעילות בני נוער מתנדבים בספרייה, שמתחברים לספרייה דרך הפעילות שלהם כחלק מצוות הספרייה.

מושב נוסף בהנחיית יותם שווימר על צנזורה בספריות עסק בבעיה שבנות מתבגרות מבקשות ספרים לקרוא ספרים אירוטיים, שלא מתאימים לגילן, ולפעמים גם לא לאופי היישוב הדתי שבו נמצאת הספרייה, והספרניות צריכות להחליט האם לרכוש את הספרים האלה ולאפשר לנוער גישה אליהם.
המנחה הזכיר את שבוע הספר, שבו ניגשו נערות רבות אל דוכני ההוצאות האירוטיות, בעוד המוכרים בדוכנים האחרים מביטים בהם בקנאה.
ראיתי את המחזה הזה באחד מהימים של שבוע הספר, בתל-אביב במתחם שרונה.
למקום הגיעה קבוצה גדולה של נערות, ועמדו בתור ארוך ליד השער, עוד לפני הפתיחה של המתחם.
זה היה נראה למתבונן מהצד כמו פעילות של בית ספר או תנועת נוער, אך קבוצת הבנות באה מטעם עצמן, והמטרה כפי שראיתי אחר כך, להגיע לדוכני ההוצאות האירוטיות.
כשראיתי אותן שם הבנתי שמתפתחת תרבות קריאה של נוער מחוץ לספריות, הספריות לא יכולות לעודד קריאת ספרות אירוטית בקרב נערות.
נערות רוכשות ספרות כזאת בעצמן, ומפיקות סרטוני טיקטוק כדי להמליץ עליהם.
מתפתחת פה תרבות קריאה והמלצות על ספרים ללא קשר לספריות.

היום השני של הכנס נפתח בהופעה מהנה מאוד של יאיר ניצני.
הוא סיפר בהומור רב על ילדותו, על להקת תיסלם, על המוסיקה הישראלית ושיתף בכמה שירים גם את הקהל.
נהנתי מאוד מההופעה.

לאחר ההופעה התקיים מושב על פעילות הספרייה הלאומית , שעסק באוסף הספרייה ובבעיות שעולות בקיטלוג ספרי יהדות.
אוסף הספרים של הספרייה הלאומית מורכב מספרים שהגיעו כתרומות, עותקי חובה, ורכש של ספרים מחו"ל.
בקיטלוג ספרי יהדות ישנים ונדירים נתקלים בבעיות של זיהוי הפריט, מכיוון שחלק מהספרים מגיעים ללא כריכה.
כדי לזהות אותם נעזרים במאגרים כמו:





לאחר המושב וארוחת הצהריים התקיימה מליאה מרגשת מאוד על אלימות נשים בהשתתפות שירה איסקוב ולילי בן-עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל שנרצחה על ידי בן זוגה.

בתחילת המליאה הקרינו סרטון מרגש מאוד שהופק בכלי של בינה מלאכותית , סרטון שבו מופיעה מיכל סלה ז"ל, ומספרת את סיפור הרצח שלה.
זו דוגמה ליכולת של הבינה המלאכותית לייצר מייצג שלא יכול להתקיים במציאות, אך הוא נעשה למטרה טובה וחשובה, לעורר את המודעות של הציבור ולזעזע אותו מתופעת האלימות נגד נשים.

לילי בן עמי דיברה על המקרה של רצח אחותה, מיכל סלה, שלא קדמו לו מעשי אלימות, אך היום היא יודעת שהיו סימנים שאם היו ערים להם, ניתן היה למנוע את הרצח. 
בעקבות הרצח הוקם פורום מיכל סלה, שמטרתו למנוע אלימות נגד נשים ולמנוע את הרצח הבא.

.
במליאה דיברה גם שירה איסאקוב, שחייה ניצלו בנס, לאחר שבעלה הכה אותה באכזריות, והיא הגיעה לבית החולים במצב של סיכויי הישרדות נמוכים מאוד.
היא סיפרה על היחס האלים מצד בעלה, וגם על הבירוקרטיה איתה נאלצה להתמודד בגלל שלמרות שהוא פושע, הוא אביו של בנם, והיא הייתה זקוקה להסכמתו בנושאים כמו חיסון לילד.
בנוסף למאבק להשתקם מניסיון הרצח שעברה, היא היתה צריכה להתמודד גם עם בירוקרטיה משפטית.

המושב האחרון בו הייתי היה מושב שעסק בפודקאסטים.
המרצה זיו הרמלין-ש"דר, מגיש פודקסט "דיסני-פורמציה", דיבר על ההיסטוריה של הפודקאסטים, תחילתם בשנים 2004-2005, והביא דוגמאות של פודקאסטים בולטים בחו"ל ובארץ בנושאים שונים.
מבין הפודקאסטים שהוא ציין משכו את תשומת ליבי הפודקאסטים הבאים:

חיים בספר - פודקאסט המלצות ודיונים על ספרי ילדים, מוגש על ידי דניאל לוברזון ולו פרנקל רבי, ילדים בני עשר.
יש להם הסכת שכולל ריאיון עם הסופרת מאירה גולדברג ברנע. החזיר אותי למושב הראשון שבו השתתפה ודיברה על סדרת כראמל ועל הקשר עם הקוראים. זה גם החזיר אותי למחשבות על פעילות של עידוד קריאה שמתבצעת מחוץ לספרייה על ידי מי שמייצג את קהל היעד.

כל פרק מפגיש את המאזינים עם פריט מארכיון הספרייה הלאומית שיש מאחוריו סיפור מעניין שקשור לתרבות ולהיסטורה של עם ישראל ומדינת ישראל.


מגוון תוכניות להאזנה לילדים בנושאים שונים: היסטוריה, ספרות, טבע, מדע ועוד.


בכל פרק מביאים סיפור שעומד מאחורי שיר אחד. המחברים והמבצעים מדברים על ההיסטוריה של השיר.


יש גם ספר באותו שם :





27 במרץ 2023

מחשבות על פוליטיקה ואירגוני עובדים ועל הספר : כסף של אחרים / הלל גרשוני

 נזכרתי בספר כסף של אחרים : מיתוסים על כלכלה וסביבה שכולנו משלמים עליהם ביוקר / הלל גרשוני,  בעקבות השביתה הפוליטית שהוכרזה היום על ידי ההסתדרות.

בספר יש פרק שעוסק בוועדי עובדים, שלטענת המחבר , מייצגים את העובדים החזקים במשק ולא את החלשים.

הוא טוען שהטייקונים האמיתיים הם ועדי העובדים המונופוליסטיים שיכולים לשבש את החיי תושבי המדינה באמצעות השביתות שלהם: הם מסוגלים לחסום את התחבורה, לסתום את דרכי הכניסה למדינה והיציאה ממנה, לשבש את האפשרות לשלוח חבילות ומכתבים ממקום למקום, לפגוע בחינוך הילדים ואף לפגוע בשירותים חיוניים כמו מים וחשמל. (עמ' 143 - 144).

שיבוש היי התושבים שהוא מתאר, מזכיר לי את המצב בזמן האחרון, בעקבות ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, שמגובות על יד המשטרה שמאפשרת את חסימת הכבישים.

המחבר עושה השוואה בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי וטוען שבשוק הפרטי לעובדים אין אינטרס להיאבק במעביד כי הם לא מעוניינים לפגוע ברווחים שלו, שהם מקור השכר שלהם. 

לעומת זאת במגזר הציבורי הוועדים חזקים מאוד , כי השכר של העובדים לא תלוי ברווחיות העסק , ולכן העובדים מוכנים לשבות.

הוועדים החזקים ביותר הם הוועדים של המונופולים כמו חברת החשמל והנמלים.

כשעובדי חברת החשמל שובתים, אין לציבור חברת חשמל חלופית, ולכן הוא שבוי בידיים שלהם וכך גם בידיים של וועדי הנמלים.

המחבר מביא דוגמאות של הסכמי שכר שנחתמו עם ועדים של נמלים:

הסכם שנחתם בינואר 2020 עם ועד עובדי נמל חיפה, שבו 200 עובדים יקבלו מענק פרישה של 2.7 מיליון שקל לעובד, לא כולל פנסיה. 

עובדי נמל אשדוד קיבלו בונוסים בסך של כ 25,000 שח לעובד בשנת 2015. נתב בנמל אשדוד הרוויח בשנת 2016,

 98,244 שח בחודש.

הסכמי השכר הגבוה מאוד והבונוסים הגבוהים מגיעים לאחר שביתות שמארגנים וועדי העובדים, שביתות שמשבשות את פעילות המשק ופוגעות בציבור.

בעקבות שביתה בשנת 2011 הרופאים השיגו תנאים מפליגים ויש ביניהם שיאני שכר כמו רופא מומחה בהדסה שהרוויח 253,000 שח בחודש (עמ' 148). זהו שכר שמשולם מכסף ציבורי לעובד אחד.

אלופי השכר במשק הם עובדי הרפואה, הנמלים, חברת החשמל והתעשייה האווירית, עם משכורות גבוהות במיוחד ובונוסים לרוב.

השכר הגבוה, שניתן בלי שום קשר לביצועים, תלוי בלחצים של וועדי עובדים.

המחבר טוען שוועדי העובדים המונופוליסטיים הם הטייקונים האמיתיים כי הם שולטים במשק ויש להם שליטה רבה גם בפוליטיקה ובכנסת.

כשקראתי את הספר היתה לי הסתייגות מהביקורת המוחלטת שלו על וועדי עובדים, אך עכשיו כשאני רואה שההסתדרות נרתמת למאבק פוליטי שמטרתו להפיל את הממשלה, וכופה על עובדים במשק לשבות למען מטרה זו, אני חשה שאני מסכימה איתו.

גרשוני, הלל, כסף של אחרים : מיתוסים של כלכלה וסביבה שכולנו משלמים עליהם ביוקר, ירושלים: סלע מאיר, 2022


8 במרץ 2023

דמויות ספרותיות של נשים ובנות : מחשבות על הספר : היידי / יוהנה ספירי

 יום האשה הבינלאומי גורם לי להיזכר בכמה דמויות ספרותיות נשיות , אך לא בהקשר הנשי שלהן אלא בשייכות המעמדית שלהן.

מדי פעם אני חושבת על דמותה של היידי ועל חייה, כפי שהם מתוארים בגרסה המלאה שיצאה לאור בסדרת הרפתקה - סופרים מתרגמים קלאסיקה, מודן, 2020.

בספר מתוארות נשים ממעמדות שונים : היידי ודודתה העניות, סבתו ואימו של פיטר העניות, קלרה וסבתה העשירות.

הספר מתחיל בתיאור הטיפוס של היידי ודודתה לראש ההר, לביתו של הסב. בדרך מתלווה אליהן חברתה של הדודה מהיישוב הכפרי שנמצא על ההר, ובשיחה בין השתיים, מסבירה הדודה שקיבלה הצעת עבודה שאיננה יכולה לוותר עליה ולכן היא חייבת למסור את היידי לסבא שלה. הדודה, חדרנית בבית מלון שנמצא באתר נופש מתחת להר, קיבלה הצעת עבודה ממשפחה שנפשה שם, להיות מנהלת משק ביתם בפרנקפורט. מכיוון שזה היה קידום עבורה, לא יכלה לסרב להצעה כזאת, ולכן מסרה את היידי לסבא.

בהמשך העלילה היא חזרה לבית הסב לקחת את היידי לפרנקפורט, כי מצאה לה שם עבודה בתור חברה לילדה נכה מרותקת לכיסא גלגלים. המעבר יאפשר לה ללמוד קרוא וכתוב ודברים נוספים, ממורה שהגיע ללמד את קלרה.

קלרה ילדה הנכה היתה שייכת למעמד של עשירים. הנכות שלה והבדידות הנובעת ממנה, הן אלה שאיפשרו את המפגש בין אנשים ממעמדות שונים כפי שמתואר בספר.

היידי לא היתה נפגשת עם קלרה, מתחברת איתה, נכנסת לביתה וגרה שם, אם קלרה לא היתה ילדה נכה שזקוקה לחברתה.

הידידות בין הילדות ששייכות למעמדות שונים, הביאה למפגש בהמשך העלילה, של מבוגרים השייכים למעמדות שונים:

אבא של קלרה וסבתה נפגשו עם סבא של היידי והתיידדו איתו וסבתא של קלרה לקחה על עצמה לדאוג לפיטר ומשפחתו שהיו עניים מרודים.

הידידות עם קלרה ומשפחתה העשירה לא שינתה את מעמדה החברתי של היידי, למרות שקלרה הפכה לילדה בריאה והמשפחות התקרבו זה לזה מאוד.

קלרה הבריאה, קמה על רגליה והלכה, וניתן לשער, שכנערה עשירה, שהנכות כבר לא מכשול בחייה, כל הדלתות יפתחו בפניה. אך לא כך יהיה גורלה של היידי. הדלתות שיפתחו בפני קלרה, לא יפתחו בפניה.

עתידה של היידי כבוגרת הוא להפוך למשרתת או מטפלת של הרופא של קלרה, אלמן בודד, שהתרשם מאופייה הטוב וממסירותה לאנשים, ועבר לגור על ההר כדי שבזקנתו, תטפל בו.

הרשומה מתייחסת לספר:

היידי / יוהנה שפירי ; תרגמה חנה לבנת. -- בן-שמן : מודן, 2020, 377 ע'. (הרפתקה - סופרים מתרגמים קלאסיקה).


מתוך עמוד הספר היידי באתר האינטרנט של מודן