ברשומה זו אני מתייחסת לספרים הבאים:
1. פיניירו, קלאודיה, מזל קטן, תשע נשמות, 2016
2. קיגן, קליר, ללכת בשדות הכחולים, זיקית, 2015
3. בלאו, שהרה, האחרות, כנרת זמורה דביר, 2018
4. מגן, מירה, מיכאלה, כנרת זמורה דביר, 2018
5. פרנטה, אלנה, החברה הגאונה, הקיבוץ המאוחד, 2015
6. פרנטה, אלנה, הסיפור של הילדה האבודה, הקיבוץ המאוחד, 2018
כשאני קוראת ספר או מאזינה לו, אני מחפשת את המסר שיעורר בי התרגשות ומחשבות על תוכנו:
זו יכולה להיות אמירה של הגיבור, תיאור של המחבר, או מסר כללי שעולה מתוך העלילה.
הספר מזל קטן, שהאזנתי לו לאחרונה, עורר בי מחשבות על בדידותה של הגיבורה, הידיעה שאף לא אחד מחכה לה במקום שאותו עזבה לפני עשרים שנה, והבחירה שהיא עשתה כדי למנוע סבל מבנה.
הספר מעורר מחשבות על טעויות שאנו עושים בחיים וההשלכות שלהן: טעות של שנייה יכולה להרוג ולהרוס חיים.
טעות של שנייה יכולה לשנות את הכל ולקחת ממך את כל מה שיש לך.
שילוב של טעות בשיפוט וחוסר מזל שהסתיים בתאונת דרכים ובאבדן חיי אדם, הפך את הגיבורה למנודה בקהילתה ולנטל על בעלה, שהיה מעדיף שתעזוב.
כדי לא להרוס את חיי בנה היא עוזבת, משאירה את הכל מאחור בלי לדעת מה יהיה איתה, ומי שעוזר לה הוא אדם זר שפגשה במטוס.
עזרה מאדם זר וגם הכותרת של הפרק "טוב ליבם של אנשים זרים" עוררו בי מחשבות על כך שלפעמים עזרה ואמפתיה באים לא מאנשים שנחשבים לקרובים, אלא מאנשים אחרים.
יש מקרים בהם המשפחה הגרעינית היא מקור של רוע כמו בספר אחר שהאזנתי לו: ללכת בשדות הכחולים.
הסיפור הראשון בספר, רגעי האור, הוא סיפור שמתאר מצב של הזנחה והתעללות בילדים במשפחה, מתוך נקודת מבטה של ילדה.
הילדה מתארחת אצל קרובי משפחה חשוכי ילדים, ומתוך התיאור שלה כיצד מטפלים בה, רוחצים אותה, קונים לה בגדים, ומחבקים אותה לעומת ההתייחסות בבית, מבינים שהיא ילדה מוזנחת.
זכור לי במיוחד תיאור הרחצה היסודית בבית הקרובה, לעומת הרחצה המעטה בביתה.
המספרת לא משתמשת במושגים הזנחה והתעללות בסיפורה, למרות שהיא מספרת את זכרונות ילדותה כשהיא כבר בוגרת, אך דווקא הנאיביות מעצימה את התחושה שזה מה שהיא עברה.
ההבנה הזאת מגיעה לשיא כשהיא מתארת התעללות מינית: היא מתארת בפשטות כיצד בתור ילדה, אמה שכבר לא רצתה לשכב עם אביה, שלחה אותה במקומה למיטתו.
המילים אונס,התעללות מינית וגילוי עריות לא נאמרו, אך אולי זה מה שהעצים את תחושת הזעזוע.
האזנתי בזמן האחרון לעוד שני ספרים שעוסקים במשפחה: האחרות ו-מיכאלה:
בספר האחרות, הדוברת היא רווקה בשנות ה- 40 לחחייה, שהיתה שייכת לחבורה של נשים ,שכשהיו סטודנטיות החליטו לא להביא ילדים לעולם והטיפו נגד ילודה.
לא אהבתי את התיאור הסטריאוטיפי של רווקה זקנה , לא מאוזנת נפשית, שיוצרת קשרים לא רציניים עם גברים צעירים.
הספר מנציח לדעתי את הסטריאוטיפ שאם אשה נשארת רווקה ואין לה ילדים, אז היא לא בסדר מבחינה נפשית.
גם עניין הבחירה לא להביא לעולם ילדים הוא לא עניין אידיאולוגי כמו שמתואר בספר, אלא עניין אישי.
אשה או גבר שמחליטים לא להביא ילדים לעולם עושים זאת ממניעים אישיים, מתוך אמונה שהורות לא מתאימה להם או בגלל שיקולים כלכליים.
למרות שלא הסכמתי עם המסר, נהנתי מההאזנה לספר, כי הקריינות הציגה יפה את דמות הגיבורה.
הספר מיכאלה מתאר חיים של שתי אחיות שהתחילו את חייהן מאותה נקודה: משפחה הרוסה, אב שנטש ואם לא מתפקדת שאושפזה לשנים רבות במוסד פסיכיאטרי, אך שתיהן היו שונות מאוד.
המספרת היא אחותה של מיכאלה, אשה שהיתה בתהליכים של שיקום מהתמכרות לאלכוהול, שאין לה כלום בחיים, ומתקיימת בזכות אחותה, ששכרה עבורה קיוסק, כדי שתהיה לה תעסוקה, ומאפשרת לה לגור ביחידת דיור שצמודה לבית הפרטי שלה.
למיכאלה יש הכל בחיים: השכלה, בעל וילדים, בית גדול וכסף והיא עוזרת לאחותה הבעייתית מתוך עיקרון שמבשרך אל תתעלם.
הספר הזה הזכיר לי ספר אחר שקראתי בפורמט דיגיטלי: החברה הגאונה:
בחברה הגאונה מסופר על שתי חברות ששתיהן התחילו מאותו מקום, מאותו סטאטוס כלכלי וחברתי, אך המספרת התקדמה והצליחה בחיים, ואילו חברתה, כל פעם שהיה נדמה שהיא מתקדמת ומצליחה, נסוגה לאחור.
מה שמשך אותי בספר הוא תיאור הניגודיות בין שתי החברות שהתחילו מאותה נקודה, וההחמצת החיים של החברה הגאונה, שהיא זאת שהיתה אמורה להצליח יותר או לפחות להגיע לאותו מקום, כי היתה חכמה יותר ויפה יותר, אך היא לא הגיעה ואת זה מגלים בחלק האחרון של הסדרה, שאותו קראתי בפורמט מודפס: הסיפור של הילדה האבודה.
בחלק האחרון בולטת ההצלחה של האחת וההחמצה של האחרת. הספר הרשים אותי מאוד, כי הוא מתאר בצורה מאוד ברורה החמצה של חיים.
1. פיניירו, קלאודיה, מזל קטן, תשע נשמות, 2016
2. קיגן, קליר, ללכת בשדות הכחולים, זיקית, 2015
3. בלאו, שהרה, האחרות, כנרת זמורה דביר, 2018
4. מגן, מירה, מיכאלה, כנרת זמורה דביר, 2018
5. פרנטה, אלנה, החברה הגאונה, הקיבוץ המאוחד, 2015
6. פרנטה, אלנה, הסיפור של הילדה האבודה, הקיבוץ המאוחד, 2018
כשאני קוראת ספר או מאזינה לו, אני מחפשת את המסר שיעורר בי התרגשות ומחשבות על תוכנו:
זו יכולה להיות אמירה של הגיבור, תיאור של המחבר, או מסר כללי שעולה מתוך העלילה.
הספר מזל קטן, שהאזנתי לו לאחרונה, עורר בי מחשבות על בדידותה של הגיבורה, הידיעה שאף לא אחד מחכה לה במקום שאותו עזבה לפני עשרים שנה, והבחירה שהיא עשתה כדי למנוע סבל מבנה.
הספר מעורר מחשבות על טעויות שאנו עושים בחיים וההשלכות שלהן: טעות של שנייה יכולה להרוג ולהרוס חיים.
טעות של שנייה יכולה לשנות את הכל ולקחת ממך את כל מה שיש לך.
שילוב של טעות בשיפוט וחוסר מזל שהסתיים בתאונת דרכים ובאבדן חיי אדם, הפך את הגיבורה למנודה בקהילתה ולנטל על בעלה, שהיה מעדיף שתעזוב.
כדי לא להרוס את חיי בנה היא עוזבת, משאירה את הכל מאחור בלי לדעת מה יהיה איתה, ומי שעוזר לה הוא אדם זר שפגשה במטוס.
עזרה מאדם זר וגם הכותרת של הפרק "טוב ליבם של אנשים זרים" עוררו בי מחשבות על כך שלפעמים עזרה ואמפתיה באים לא מאנשים שנחשבים לקרובים, אלא מאנשים אחרים.
יש מקרים בהם המשפחה הגרעינית היא מקור של רוע כמו בספר אחר שהאזנתי לו: ללכת בשדות הכחולים.
הסיפור הראשון בספר, רגעי האור, הוא סיפור שמתאר מצב של הזנחה והתעללות בילדים במשפחה, מתוך נקודת מבטה של ילדה.
הילדה מתארחת אצל קרובי משפחה חשוכי ילדים, ומתוך התיאור שלה כיצד מטפלים בה, רוחצים אותה, קונים לה בגדים, ומחבקים אותה לעומת ההתייחסות בבית, מבינים שהיא ילדה מוזנחת.
זכור לי במיוחד תיאור הרחצה היסודית בבית הקרובה, לעומת הרחצה המעטה בביתה.
המספרת לא משתמשת במושגים הזנחה והתעללות בסיפורה, למרות שהיא מספרת את זכרונות ילדותה כשהיא כבר בוגרת, אך דווקא הנאיביות מעצימה את התחושה שזה מה שהיא עברה.
ההבנה הזאת מגיעה לשיא כשהיא מתארת התעללות מינית: היא מתארת בפשטות כיצד בתור ילדה, אמה שכבר לא רצתה לשכב עם אביה, שלחה אותה במקומה למיטתו.
המילים אונס,התעללות מינית וגילוי עריות לא נאמרו, אך אולי זה מה שהעצים את תחושת הזעזוע.
האזנתי בזמן האחרון לעוד שני ספרים שעוסקים במשפחה: האחרות ו-מיכאלה:
בספר האחרות, הדוברת היא רווקה בשנות ה- 40 לחחייה, שהיתה שייכת לחבורה של נשים ,שכשהיו סטודנטיות החליטו לא להביא ילדים לעולם והטיפו נגד ילודה.
לא אהבתי את התיאור הסטריאוטיפי של רווקה זקנה , לא מאוזנת נפשית, שיוצרת קשרים לא רציניים עם גברים צעירים.
הספר מנציח לדעתי את הסטריאוטיפ שאם אשה נשארת רווקה ואין לה ילדים, אז היא לא בסדר מבחינה נפשית.
גם עניין הבחירה לא להביא לעולם ילדים הוא לא עניין אידיאולוגי כמו שמתואר בספר, אלא עניין אישי.
אשה או גבר שמחליטים לא להביא ילדים לעולם עושים זאת ממניעים אישיים, מתוך אמונה שהורות לא מתאימה להם או בגלל שיקולים כלכליים.
למרות שלא הסכמתי עם המסר, נהנתי מההאזנה לספר, כי הקריינות הציגה יפה את דמות הגיבורה.
הספר מיכאלה מתאר חיים של שתי אחיות שהתחילו את חייהן מאותה נקודה: משפחה הרוסה, אב שנטש ואם לא מתפקדת שאושפזה לשנים רבות במוסד פסיכיאטרי, אך שתיהן היו שונות מאוד.
המספרת היא אחותה של מיכאלה, אשה שהיתה בתהליכים של שיקום מהתמכרות לאלכוהול, שאין לה כלום בחיים, ומתקיימת בזכות אחותה, ששכרה עבורה קיוסק, כדי שתהיה לה תעסוקה, ומאפשרת לה לגור ביחידת דיור שצמודה לבית הפרטי שלה.
למיכאלה יש הכל בחיים: השכלה, בעל וילדים, בית גדול וכסף והיא עוזרת לאחותה הבעייתית מתוך עיקרון שמבשרך אל תתעלם.
הספר הזה הזכיר לי ספר אחר שקראתי בפורמט דיגיטלי: החברה הגאונה:
בחברה הגאונה מסופר על שתי חברות ששתיהן התחילו מאותו מקום, מאותו סטאטוס כלכלי וחברתי, אך המספרת התקדמה והצליחה בחיים, ואילו חברתה, כל פעם שהיה נדמה שהיא מתקדמת ומצליחה, נסוגה לאחור.
מה שמשך אותי בספר הוא תיאור הניגודיות בין שתי החברות שהתחילו מאותה נקודה, וההחמצת החיים של החברה הגאונה, שהיא זאת שהיתה אמורה להצליח יותר או לפחות להגיע לאותו מקום, כי היתה חכמה יותר ויפה יותר, אך היא לא הגיעה ואת זה מגלים בחלק האחרון של הסדרה, שאותו קראתי בפורמט מודפס: הסיפור של הילדה האבודה.
בחלק האחרון בולטת ההצלחה של האחת וההחמצה של האחרת. הספר הרשים אותי מאוד, כי הוא מתאר בצורה מאוד ברורה החמצה של חיים.
