הם מתוארים כמתבוללים בגלל השמות האליליים שלהם והימנעותם מפנייה ישירה לה' גם בעת צרה גדולה וסכנת השמדה לעם היהודי.
השם מרדכי נגזר משמו של האל הבבלי מרדוך, ומקור השם אסתר הוא אשתר, שם של אלה.
מרדכי שלבש שק ואפר עם היוודע גזרת המן להשמיד את היהודים לא פנה אל ה' לבקשת ישועה כמו גיבורים תנכיים אחרים וגם כשאיים על אסתר שאם לא תפנה אל אחשוורוש, הצלה תגיע ליהודים ממקום אחר ובית אביה יאבד, גם אז לא הזכיר את שם ה'. שמו של ה' לא מוזכר כלל במגילה.
כשקראתי את הספר ככה יעשה ליהודי התפלאתי מהביקורת הנוקבת שלו על התרחקותם של מרדכי ואסתר מהיהדות כי בקריאת המגילה הסירוב של מרדכי להשתחוות להמן, לבוש שק ואפר כאות אבל והצום של שלושה ימים עליו הכריזה אסתר, נראו לי סימנים של שמירה על המסורת היהודית.
המחבר רואה בהם סממנים חיצוניים אך לא ביטוי אמיתי לאמונה אמיתית בה'. הם לא זעקו לה' כדי שיושיע אותם ואת עם ישראל.
מרדכי בעיני המחבר היה יהודי מתבולל ששאיפתו להתקדם בארמון המלוכה.
הספר הזה מזכיר לי ספרים אחרים עם גיבורים שהם יהודים מתבוללים, יהודים מהתקופה המודרנית, ששאפו להיטמע באוכלוסייה הלא יהודית אך הגורל היהודי רדף אחריהם.
היהודים האירופאים המתבוללים, גיבורי הספר הפסגה של אהרון אפלפלד, מתוארים כאנשים שבורחים מיהדותם ומתביישים בה. הם הפנימו את הסטריאוטיפ היהודי השלילי שמתאר את היהודים כחלשים פיזית, והתקבצו באתר נופש מיוחד בהרים, שהוקם על ידי יהודי כדי לחזק את גופם מתוך שאיפה להידמות לאיכרים הנוצרים. הם האמינו בעצמם שיש להם מידות רעות יהודיות שעליהם להיפטר מהן.
היהודים האלה ניסו להתרחק מיהדותם כל חייהם, התחתנו עם נוצרים וגידלו ילדים נוצרים, אך בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה הם נזרקו ממקומות העבודה שלהם על רקע יהדותם, ולאחר שנפלטו מהחברה הנוצרית הגיעו לבית המלון בהרים.
.
נזכרתי גם בגיבור הספר מים אדירים של אהרון אפלפלד שיצא לדרך עם סוסיו לכפר של אחיו ומשפחתו בעקבות בשורה רעה שהגיעה אליו, שאחיו ומשפחתו נרצחו בפוגרום.
הוא רצה להתפלל אך התפילה נשתכחה ממנו. הוא לא זכר את תפילות אבותיו.
כל פעם שהוזכר המושג אבות כדי לציין את אבותיו שהיו מגזע יהודי נכחד, עובדי אדמה, יראי שמים, מכובדים מאוד בקרב האיכרים הנוצרים שחיו איתם, נזכרתי באבות העם היהודי: אברהם, יצחק ויעקב.
אברהם עזב את מולדתו ויצא לדרך חדשה בעקבות הבטחה אלוהית, ה' היה איתו. יעקב התפלל לה' והוא התגלה לו בחלומו.
האבות נדדו כשהבטחת ה' להפוך אותם לעם גדול מלווה אותם.
לעומתם גיבור הספר מים אדירים יוצא לנדודיו ללא ברכת ה' וללא הבטחה אלוהית לעתיד טוב יותר. הנדודים של האבות בישרו הקמה של עם ואילו נדודיו מסמלים את השמדתו.
הוא יצא מביתו בעקבות בשורת מוות כשהדרך מובילה אותו אל משפחתו המתה וכל מה שנותר לו לעשות הוא להביאם לקבורה.
האבות יצאו לדרך חדשה כדי להקים עם. היחידים הפכו למשפחות, המשפחות הפכו לשבטים והשבטים הפכו לעם.
הגיבור של מים אדירים נותר לבדו לאחר שמתו אבותיו ומתה אשתו ללא צאצאים, ולא נשאר שריד למשפחתו לאחר שמשפחת אחיו נרצחה בפוגרום.
אם סיפורי האבות מציינים התחלה של עם, סיפורו של גיבור מים אדירים, מציין את סופו.
הספרים שהוזכרו ברשומה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה