מחשבות על ספרי שואה (2)

ברשומה זו אני מתייחסת לספרים הבאים :

בלייער, רבקה. בת חמש עשרה הייתי... בגיהנום הנאצי. בני-ברק, תשס"ג.

גוטמן, דוד. הדרך הביתה. 2011

לוי, פרימו. הזהו אדם?. תל-אביב: עם עובד, 1988

לוי, פרימו. השוקעים והניצולים. תל-אביב: עם עובד, 1997

מאראי. שאנדור. זיכרונות מהונגריה : 1944 - 1948. ירושלים : כתר, 2012

כשאני חושבת על ספרי שואה שקראתי , אני נזכרת בביוגרפיה של רבקה בלייער : בת חמש עשרה הייתי בגיהנום הנאצי.

אני נזכרת במיוחד בקטע בו היא מתארת את חיי היהודים לאחר שגורשו מהעיירה איבראן בהונגריה, תחילה לעיר נירג'האזה ואחר כך בחווה לגידול טבק, לפני שהעלו אותם על הרכבות לאושוויץ.

בחווה לא היה להם מה לאכול והם נאלצו למכור את רכושם לאיכרים תמורת כיכר לחם.

היא סיפרה על בנות חסרות מזל, שלא מצאו שידוך, שחסכו בעמל רב עבור נדוניה, נאלצות למכור פריטים בעלי ערך תמורת מעט מזון :

חיינו בשימפוסטה בעוני ובמחסור, עסוקים כל היום במאבק להשגת מזון מינימלי לקיומנו. תושבי החווה ממש עשקו אותנו. הם התעשרו מיום ליום. רכוש תושבי הגטו עבר לרשותם בהדרגה. רכוש שנאסף בעמל רב משך שנים ארוכות, על ידי בנות בוגרות שהזדקנו ללא שזכו להנשא , בגלל צרת הנדוניה. בתקופה ההיא שלטו ברמה תביעות נוקשות לתשלום סכומי כסף גבוהים לנשואי הבנות. הורים רבים לא יכלו לעמוד בכך, בגלל תנאי הקיום הקשים והפרנסה המצומצמת. בנות אלו נאלצו למכור כעת עבור פת לחם, כל מה שאספו בשנות הציפייה לנשואיהן, עבודות יד יקרות עשויות מבד דמשק משובח. בנות הגויים קיבלו כל מה שנותר עדיין ברשותנו: מפות נהדרות עם עבודת תחרה סביב השוליים...סדינים, ציפות, כסף, תכשיטי זהב וכלי כסף, הכל – עבור מעט לחם להחיות את נפשנו...החפצים היקרים ביותר, היפים ביותר – איבדו את ערכם בגטו, רק מצרכי מזון היו יקרים. (עמ' 95).

למרות כל מה שעברה, המחברת לא איבדה את אמונתה, ושילבה מושגים דתיים בכתיבת הספר. היא הסבירה במושגים דתיים את ההישרדות באושוויץ :

רק אדם שהקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו חנן לחיים מסיבות הנעלמות מאיתנו, רק הוא זכה להשתחרר ממחנות המוות!. הדבר הוכח ואומת בשתי דרכים: חלק אחד נלחם ונאבק על חייו, ניסה להנצל בכל דרך אפשרית, עבר באש ובמים, תחילה באושויץ ולאחר מכן במחנות העבודה ולדאבון הלב לא נשאר בחיים. החלק השני לא יזם או פעל פעולות מיוחדות כדי להינצל, ובכל זאת בחסדי שמים שב הביתה מתופת הגיהנום. (עמ' 148 – 149).

לפרימו לוי היה הסבר שונה להישרדות באושוויץ:

במחנה היו שני סוגים של אנשים : הניצולים והנידונים למוות והניצולים הם אסירים שהצליחו להגיע למנת מזון מוגדלת בגלל איזו זכות יתר שהיתה להם.

בספרו השוקעים והניצולים הוא כתב שהאסירים בעלי זכויות היתר היו מיעוט באוכלוסיית המחנות אבל הם מייצגים רוב גדול בין השורדים . מנת המזון שהאסירים קיבלו לא היתה מספקת ובתוך שניים שלושה חודשים הגיע מוות מרעב או מוות כתוצאה ממחלות שהרעב גרמן. רק בתוספת של מזון אפשר היה למנוע מוות, אבל כדי להשיגה דרושה היתה זכות יתר, גדולה או קטנה. (עמ' 30)

בספר הזהו אדם הוא מסביר את הישרדותם של כמה מאות אנשים מהמשלוחים הראשונים:

בשנת 1944 שרדו באושויץ רק מעטים מן העצירים היהודים הותיקים. מן האסירים שמספריהם היו קטנים מ- 150,000 שרדו אך מאות אחדות. אף אחד מהם לא היה אסיר פשוט שעבד בקומנדו רגיל וחי רק ממנת המזון הרגילה של המחנה. שרדו בדרך כלל רופאים, חייטים, סנדלרים, מוסיקאים, טבחים, צעירים שמשכו הומוסקסואלים, ידידיו של איזה ראש ונוגש מן המחנה או בני עירו או כפרו.

שרדו גם אנשים אכזריים במיוחד, חזקים ולא אנושיים שקיבלו תפקידים (קאפו) והיו גם כאלה שלא היו בעלי תפקידים אך הצליחו להשיג באמצעות עורמתם עמדות כוח. (עמ' 94-95).

רבקה בלייער מתארת בספרה דמות של אשה גדולת מיימדים, קאפו ששמה רוז'י, שהיתה ראש הצריף. היא קיבלה את הבנות שהגיעו במשלוח מהונגריה בשטף של קללות ואמירות אכזריות  (עמ' 152).

כקאפו נהנתה מזכויות יתר (עמ' 159) וכדי לשמור עליהן התמידה באכזריותה:

אחת הפינות בצריף הופרדה על ידי מחיצה מהשטח הכללי. היה זה חדרה המאולתר של רוזי. את בגדיה אחסנה בארון עשוי לוחות עץ. בערבים הכינה לעצמה לחם קלוי עם מרגרינה. הריח המגרה התפשט בחלל הצריף והגביר את רעבוננו התמידי.

לרוז'י היה אופי הפכפך, עד כי היה מסוכן להיות בקירבתה. פעם סיפרה שהגרמנים תפסו אותה על גבול פולין-סלובקיה וכבר חמש שנים היא כאן במחנות אושויץ ובירקנאו. הפלא הוא שהיא עדיין חיה וכלל לא מפליא שנהפכה למפלצת.

בעמ' 175 כתבה עליה:

היא כבר הזדהתה לגמרי עם המפלצות הנאציות. במקרים רבים ביצעה את תפקידיה אפילו מעבר לנדרש, תמורת כך קיבלה את הזכות לחיות.

הסופרת ,כפי שכבר הזכרתי מקודם, דבקה באמונתה בבורא עולם ובספרה היא מתארת טקס קבלת שבת באושוויץ :

הנערות הדתיות התכנסו באחת הפינות ושרו את "מזמור שיר ליום השבת" והתפללו, ובפינה אחרת בנות מקאליב שרו את השיר : "כבר קורא התרנגול" וכל האסירות בצריף, יותר מאלף נשים, הצטרפו לשירתן בבכי ובתחנונים (עמ' 165).

על השיר הזה נודע לי לראשונה מספרו של דוד גוטמן : הדרך הביתה.

הוא שר את השיר כילד בבחינת כניסה למקהלת ילדים במחנה פליטים שבו היה לאחר המלחמה.(עמ' 123)

התרנגול קורא:

התרנגול קורא,

השחר עולה.

ביער כחול ושדות ירוקים

ציפור מהלכת.

איזו מן ציפור?

איזו מן ציפור?

גבה כחול, רגלה ירוקה,

לי היא ממתינה.

חכי ציפור, חכי,

חכי תמיד לי.

אם האל הועיד אותך לי

את תהיי שלי.

מתי זה יקרה?

מתי זה יקרה?

אם יבנו את המקדש

ועיר ציון תיבנה –

אז זה יקרה.

בעמ' 62 – 65 המחבר מתאר את המעבר לגטו בודפשט בעקבות צו מ 16 באוקטובר 1944.

היהודים רוכזו בכיכר קלאוזל בלב הגטו ונדרשו לשים את כל הכסף , התכשיטים, השעונים ושאר דברי הערך שברשותם בארגזים העומדים במרכז הכיכר.

על הדרישה הכריז נער לבוש במדי "צלב החץ" שאיים עליהם שימותו אם לא יעשו כך. הוא אמר להם להביט על הגופות השרועות על הקרקע , גופות של יהודים שהרג, ואיים שכך יקרה להם אם ינסו להתחכם.

נזכרתי בקטע זה כשקראתי את הספר "זיכרונות מהונגריה 1944 – 1946 "של שאנדור מאראי.

בחלק הראשון של הספר הוא מתאר בהרחבה את כניסתם של החיילים הרוסים לכפר שלו.

הוא תיאר בהרחבה רבה את השתלטות החיילים הרוסים על בתים בכפר וגנבת רכוש, אך הוא לא ציין שזמן קצר לפני זה הצבא ההונגרי או המשטרה ההונגרית עשו את אותו דבר לאזרחים היהודים של הונגריה.

רוב הספר עוסק בביקורת השלטון הקומוניסטי בהונגריה אך הוא מתייחס גם ליהודים ולשואה.

בחלק השלישי הוא מתאר אירוע שנחרט עמוק בזכרוני וריגש אותי מאוד :  יהודי שהכיר , שיודע שעומדים לקחת אותו, בא לביתו של הסופר  ומבקש ממנו בקשה אחת – לשמור על אלבום שלו, שבו כתבו לו גדולי הסופרים והאינטלקטואלים של הונגריה:

בשעות אחר הצהרים של יום א' לאחר 18 במרס 1944 צלצל הפעמון בדירת הסופר בבודה.

פולדי קראוס עמד בדלת, מחזיק מתחת לבית שחיו ספר גדול במתכונת אלבומית עטוף בנייר עיתון.

פולדי קראוס היה בעלים של בית מרזח שהיה אחד ממקומות הבילוי והשתייה הקבועים של קרודי .(סופר הונגרי).

פולדי היה המוזג, ידידם של קרודי ושל שאר הסופרים שהיו פוקדים את המקום.

הוא ביקש מהסופר להחביא את האלבום כי מישהו הלשין עליו ובאים לקחת אותו:

"מישהו הלשין עליי. הם באים כבר לקחת אותי. תסתיר את זה תדאג לשמור על זה". ידו רעדה כאשר הגיש לי את הספר האלבומי, פסגת חייו, אוצרו היחיד. באלבום זה כתבו לו סופרים, עיתונאים, אמנים, ציפורי לילה, אבירי ההרפתקאות של העולם האינטלקטואלי של בודפשט, כמה שורות למזכרת ....פולדי לא בכה, אך עיניו היו לחות ושפתיו רעדו מתחת לשפמו. "גם ג'ולה כתב בפנים", אמר בקול צרוד. "תחביא אותו. לפחות שהוא ישרוד".

ספר אלבומי זה היה גולת הכותרת של חייו של פולדי קראוס, בעל בית המרזח מטבאן, האיש הצנוע, העני המרוד העליז תמיד, המוזג הנוהם.עכשיו, על סף הכליה, זה היה הדבר שרצה להציל.

דפדפנו באלבום. חתימותיהם של המתים חלפו לנגד עינינו. אחר כך חתימותיהם של אלה שהיו עדיין בחיים, אבל בשעות אלה התכוננו כבר לגירוש או למוות....

קרודי כתב חצי עמוד באלבום...וגם האחרים, דור שלם.גם אני רשמתי שם בשעתו כמה שורות, וכעת מצאתי את העמוד.

ביקשתי ממנו לקחת את האלבום ולמסור אותו למישהו אחר, כי אצלי הוא לא יהיה במקום מבטחים...הזכרתי שתי כתובות שבהן אולי יוכל האלבום להישמר במקום בטוח יותר. מאוחר יותר נודע לי שפולדי לא חיפש גם אחת מהן – האלבום נכחד יחד איתו , כאשר ימים ספורים לאחר מכן לקחו אותו יחד עם אשתו, דודה פולדי, למפעל הלבנים אוילאק, ומשם הלאה, למחנה השמדה בפולין.

(עמ' 304 – 306)

 

מחשבות על ספרי שואה

ברשומה זו אני מתייחסת לארבעה מתוך ספרים שקראתי המתארים מציאות של אנטישמיות ושואה :

אפלפלד, אהרן, אבי ואמי, אור יהודה: כנרת, 2013

אנגלנדר, נתן, על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אנה פרנק, ירושלים: כתר, 2013

קרטס, אימרה, ללא גורל, תל-אביב: עם עובד, 1994

בר, הלן, יומן, בן-שמן: מודן, 2010

כשקראתי את הספר של אהרן אפלפלד אבי ואמי השואה היתה בתודעה שלי לאורך כל הקריאה למרות שזה לא ספר שמתאר התרחשות בתקופת השואה אלא לפניה. התחושה  כקוראת היתה שאני יודעת מה שהגיבורים עדיין לא יודעים שאולי זו חופשתם האחרונה וגורל רע ומר מצפה להם.

אנשים הרגישו שעומדת לפרוץ מלחמה ושהיא תהיה מכוונת נגד יהודים אך הדחיקו את המחשבה שדבר איום ונורא עומד לקרות. הם דיברו בשבח התרבות המערבית שלא תאפשר ברבריות.

אחת הדמויות בספר, מגדת עתידות שקוראת בכף היד, ניבאה לנופשות את עתידן על פי קווי כף היד, כעסה על אלה שהטילו ספק באמינות שלה, אך אילו היה משהו אמיתי בעיסוק שלה, בוודאי היתה מנבאת את האסון הקרב ומזהירה את הנופשים שבאו אליה ליעוץ, כדי שיוכלו לנסות לברוח מגורלם הנורא.

המקום המתואר בספר הוא אתר נופש על שפת נהר הפרוט, בו היו יהודים נוהגים לבלות את חופשת הקיץ שלהם.

הנופשים היו יהודים ומי שהשכירו להם את בקתות הנופש וסיפקו להם שרותים היו איכרים אוקראינים.

הכפריים האוקראינים היו מעוניינים בהגעת הנופשים היהודים למקום. הם התפרנסו מהשכרת בתי נופש לנופשים, סיפקו להם מזון בזמן הנופש וסוסים כדי לטייל במקום, כך שהם רצו ביהודים כלקוחות למרות השנאה הדתית שחשו כלפיהם.

השנאה של הכפריים התפרצה בעת הנופש , בזמן תהלוכה ותפילה על עצירת גשמים, כשהצועדים התנפלו על נופשים יהודים, הכו אותם באלות וקיללו אותם.

לאחר הפוגרום שכונה בפי אחד הנופשים "פוגרום בזעיר אנפין" אפשר היה לצפות שאנשים יארזו את חפציהם ויעזבו את המקום אך הם נשארו שם.

הם המשיכו לרבוץ על הגדה וטענו שמה שחוו היתה סופת פתע שאמנם פגעה בכמה אנשים אך בסופו של דבר סופה נסבלת.

הסופר שבילה שם את חופשת הקיץ עם הוריו בגיל 10 מתאר את הפחד שלו לחזור לבית הספר כי הוא יודע שביריון אוקראיני מהכיתה יכה אותו.

התיאור הזה של ילד יהודי שמפחד לחזור לבית ספר בגלל התנכלויות של ילד לא יהודי הזכיר לי סיפור דומה מקובץ הסיפורים: על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אנה פרנק.

לסיפור קוראים "איך נקמנו את נקמת הבלומים" והוא מתאר מצב כזה של אלימות כלפי ילדים יהודים אורתודוכסיים מצידו של בריון אנטישמי.

המיקום של שני הסיפורים שונה וגם הזמנים שונים אך ההתרחשות דומה מאוד.

הסיפור של אפלפלד מתרחש באזור מולדובה או אוקראינה זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והסיפור של אנגלנדר מתרחש בשנות השמונים של המאה העשרים בלונג איילנד. בשניהם מתוארת התנכלות לילדים יהודים על רקע אנטישמי והצורך בהגנה עצמית.

הסיפור השני מתאר את המצב בצורה חריפה מאוד - האלימות כלפי תושבי השכונה היהודית הגיעה לפציעות חמורות אך ה משטרה לא התערבה. דומה למצבם של הנופשים היהודים מספרו של אפלפלד, שנפצעו בפוגרום, קיבלו טיפול רפואי מחובש יהודי , נופש במקום, השלימו עם המצב והמשיכו לנפוש.

מקומות שונים, זמנים שונים, אך המציאות היא אותה מציאות.

קובץ הסיפורים : על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אנה פרנק מעורר מחשבות גם על שימוש בהומור בסיפורים שעוסקים בשואה או שמזכירים אותה.

בסיפור הראשון, שנושא את שם הקובץ, מספרות שתי חברות ילדות שהן היו נוהגות לשחק יחד ב"משחק של אנה פרנק" שבו הן שאלו את עצמן מי מבין החברים הנוצרים שלהן יחביא אותן במקרה של שואה שניה.

תוך כדי קריאת הסיפור הזה וסיפור נוסף היתה לי תחושה שיש כאן סאטירה על ההתייחסות של אנשים לשואה ולא היה לי נוח עם זה. אני נרתעת משימוש בהומור בהקשר של השואה.

שימוש באמירות שיש בהן הומור יכולתי לקבל רק בספר ללא גורל של אימרה קרטס, כי שם היה ברור לי שזה לא הומור, אלא התחכמות של המספר שלא אמר את הדברים בצורה ישירה.

בעמוד 10 הוא כותב על הליכה לחנות ספורט יחד עם הוריו כדי לקנות בד עבור טלאי צהוב שאותו היו חייבים לענוד:

"זו מין חנות ספורט, בעצם, אם כי מוכרים בה גם דברים אחרים. בזמן האחרון אפשר להשיג אצלם אפילו כוכב צהוב שהם בעצמם מייצרים, כי עכשיו הרי מורגש כמובן מחסור רב בבד צהוב...הרעיון שלהם, עד כמה שאני מבין, הוא למתוח את הבד על חתיכת קרטון, ואז הוא יפה יותר...שמתי לב שגם על החזה שלהם עצמם מתנוסס המוצר שלהם.וזה היה כאילו הם עונדים אותו רק כדי שגם לקונים יתחשק".

ההתייחסות כאן לגזירה המשפילה של ענידת טלאי צהוב היא לא התיחסות ישירה , הוא לא מתאר תחושה של השפלה והלם אלא משתמש בהומור שחור כדי לתאר את המציאות.

ההומור שלו מורגש בתיאור קרובי משפחתו ובאירועים נוספים בהמשך הסיפור.

המספר מתאר את הצימאון של האנשים הכלואים ברכבת שהובילה אותם לאושוויץ, הוא סיפר על אשה זקנה מקרון שמאחורי הקרון שהיה בו, שחלתה ויצאה מדעתה בגלל הצימאון :

"האשה הזקנה, כך סיפרו בקרון שלנו, חולה ויצאה מדעתה. כנראה, בגלל הצמא, בלי ספק. ההסבר הזה גם נשמע סביר. רק עכשיו הבנתי כמה צדקו אלה שבתחילת הדרך הקבעו: איזה מזל שלקרון שלנו לא נכנסו לא ילדים קטנים-קטנים ולא אנשים זקנים זקנים וגם לא חולים, יש לקוות. אחר כך, ביום השלישי לפני הצהריים, האשה הזקנה השתתקה סופית. ואז אמרו אצלנו: היא מתה כי לא יכלו לתת לה מים. אבל הרי ידענו: היא היתה חולה וגם זקנה, ולכן כולם חשבו, וגם אני, שבסך-הכל המקרה הזה מתקבל על הדעת". (עמ' 55).

ברור שהאשה הזקנה לא מתה בגלל זיקנתה או מחלתה אלא בגלל כליאה בתנאים תת אנושיים בקרון בהמות שהמטרה שלה לגרום לאנשים למות.

המטרה היתה לגרום לכלואים להתייבש ולמות.

ההתבטאות של המספר "המקרה הזה מתקבל על הדעת" אינה כנה, הוא מתאר מציאות זוועתית בלי לכנות אותה כך.

התייחסות ישירה של חווית ההשפלה בעקבות הגזרות נגד היהודים מצאתי ביומן של הלן בר.

היא הלכה בראש מורם והסתכלה לאנשים בעיניים אך היה לה קשה. היו אנשים שנעצו מבטים והצביעו עליה וכשהיתה בספריה היא הראתה את הז'קט עם הטלאי לידיד שהיה נרעש עד עמקי נשמתו (עמ' 54).

הלן מתארת גם חוויית השפלה במטרו כשהכרטיסן אמר לה לעבור לקרון האחרון:

"זה היה כמו התגשמות פתאומית של חלום רע. המטרו הגיע, עליתי לקרון הראשון. בהחלפה עברתי לאחרון. לא היו שום שלטים. אבל אחרי שכבר יצאתי מילאו דמעות של כאב ועלבון את עיני" (עמ' 55).

היא מתארת את המבוכה שחשה כשהיתה בין חבריה בסורבון שראו אותה עונדת את הטלאי:

"אבל אילו ידעו איזה עינוי זה בשבילי. סבלתי שם, בחצר שטופת השמש של הסורבון, בין כל חברי ללימודים.

פתאום היה נדמה לי שאינני עוד עצמי, שהכל השתנה, שהפכתי לזרה, כאילו אני בעיצומו של חלום בלהות. ראיתי סביבי פנים מוכרות, אבל חשתי את המועקה והתדהמה של כולם. הרגשתי כאילו הטביעו על מצחי אות קלון בברזל מלובן" (עמ' 57).

הלן בר תיארה  ביומנה מציאות קשה מנשוא, חיים שהפכו לקשים מאוד בעקבות הגזרות על היהודים.

בגלל שזה יומן אישי היא חושפת את רגשותיה ומתארת את המציאות כמו שהיא.

ספריות ציבוריות כמרכזים לנזקקים

ספריות ציבוריות הם מקומות שבאים אליהם לשאול ספרים, להשתתף בחוגים ולהשתמש במחשבים הציבוריים. בעשור האחרון הן גם הפכו למקלטים לנזקקים, לחולי נפש, נשים מוכות, ילדי מפתח ומהגרים. (הכוונה לספריות ציבוריות בארצות הברית).

מתוך הכרה במציאות הזאת , הספריות ב Tucson  אריזונה, הפכו לספריות הראשונות המספקות שרות של אחות . בשישה מסניפי הספרייה מועסקות אחיות, מה שמהווה עוד צעד בהפיכתן של הספריות הציבוריות למרכזים קהילתיים.

האחראית על השירותים הציבוריים ב – Pima County Public Library טוענת שתמיד היה צורך בספריות שלהם. תמיד פנו אליהם אנשים נזקקים, אבל ללא הכשרה מתאימה לספרנים היה קשה מאוד לעזור להם.

כעת הם יכולים לפנות לעזרה מאחיות כמו דניאל לופז , אח בספריה המרכזית של Tucson  .

הוא מגיע לשם בכל בוקר עם הציוד הרפואי שלו ובודק אנשים. בחלק מהימים הוא מצטרף לשעות סיפור ועוזר להורים למצוא ציוד היגייני או קליניקות לחיסונים. לפעמים הוא נקרא לעזור למישהו שנגמל מסמים או אלכוהול.

בימים האחרונים האח סידר פגישה עם רופא להומלס שחלה בסרטן כבד שהתפשט לו לכל הגוף

ההומלס שוחרר מבית החולים למרות שהצוות ידע שאין לו לאן ללכת והאח קבע לו פגישה עם אונקולוג מטעם ארגון צדקה.

האח עזר גם לאישה הומלסית שבעלה מאושפז בהוספיס למצוא דיור זמני אצל צבא הישע כדי שתוכל לראות את בעלה לפני שימות. כעת הוא גם עוזר לה בנושאים כספיים.

התוכנית של Pima County  התחילה בינואר 2012 עם אחות אחת שחילקה את זמנה בין 6 סניפים מתוך 27 סניפי הרשת.

באמצע השנה התוכנית התרחבה לחמש אחיות שביחד יש להן משרה מלאה.

הרעיון להעסקת אחיות הגיע לאחר ש San Francisco Public Library שכרה ב 2010 עובדת סוציאלית.

הספרייה פנתה למשרד הבריאות המחוזי כדי לפעול על פי היוזמה של ספריית סן פרנסיסקו ולהעסיק עובדת סוציאלית.

מכיוון שהמשרד לא מעסיק עובדים סוציאליים הציעו להם את אחת מאחיות בריאות הציבור שלו.

בספריות מרוצים מהפיתרון הזה מכיוון שאחיות בריאות הציבור העובדות בספריות עושות גם עבודה מסוג העבודה הסוציאלית וגם מתמקדות בנושאים בריאותיים.

 מתוך המאמר:
More than just books: Arizona libraries add public health nurses
Today Health

על העסקת עובדת סוציאלית בספריית סן פרנסיסקו:
ספריות והומלסים - הבלוג החדש של יונית

חלוקת מזון לילדים ונוער בספריה ציבורית:
ארוחת צהריים בספריה - הבלוג החדש של יונית

שיווק ספריות באמצעות סרטונים

ביום שני השתתפתי בסיור בספריית אוניברסיטת חיפה שהתקיים במהלך יום עיון שעסק בשיווק הספריה באמצעות סרטוני וידאו ופעילויות נוספות.

ניתן היה להבחין במהלך הסיור בתפוסה המלאה של השולחנות , בשימוש שנעשה בספריה כמקום שקט לעבודה עצמית, שאולי משמש תחליף לפינת עבודה בבית.
אולם הקריאה של הספרייה מרווח, שקט ומכניס את המבקר לאווירה של לימודים. 

כשחשבתי על כך שאחת הסיבות לשימוש בספריה הוא הצורך במקום שקט מותאם ללימודים, נזכרתי בסרטון שמצאתי על ילד אמריקאי שמנע סגירה של ספריה שכונתית בטענה שהוא זקוק לספריה כמקום להכנת שיעורי בית.

הילד חי עם סבא שלו במספרה שמשמשת להם גם מקום מגורים ואין לו פרטיות ותנאים להכנת שיעורי בית ולכן קיומה של הספריה השכונתית הוא הכרחי מבחינתו.

המאבק שלו הצליח והספריה לא נסגרה.

הסיור  בספריה הזכיר לי סרטון נוסף שהמטרה שלו לשווק ספריה של מוסד אקדמי.

בסרטון מככב סטודנט (שחקן) שטוען שציוניו גבוהים כי הוא לומד למבחנים שלו בספריה.

הסרטון עשוי בהומור והמסר שלו ברור – אם תלמד בספריה תצליח במבחנים שלך.

הסרטון הזה מתקשר לנושא הראשון שבו עסק יום העיון - שיווק הספריה באמצעות סרטונים.

ספריית האוניברסיטה ניסתה ליצור סרטון שבו מככבת סטודנטית/שחקנית אך הסרטון זכה לביקורות רעות בטענה שזה לא אמין ושעדיף שתככב בו ספרנית אמיתית.

אני חולקת על הטענה ששחקן או סטודנט פחות אמינים מספרנית ככוכבי סרטוני ספריה כי צפיתי בסרטונים שמככבים בהם סטודנטים (או שחקנים) סרטונים הומוריסטיים ואמינים מאוד.

סרטון הדרכה לשימוש במכונה להשאלה עצמית בספריית אוניברסיטה:

סרטון נוסף שמככב בו סטודנט, סרטון של הספריה המרכזית של אוניברסיטת בוקרשט :

הסרטון ארוך , נמשך כעשר דקות, והסטודנט מציג בו את מחלקות הספריה והשרותים שהיא נותנת.

סרטון נוסף שמעודד שימוש בספרייה הוא Azalea goes to the Library המציג ילדה בת שלוש משחקת וקוראת בספריית הילדים. היוצר של הסרט והדובר בו הוא האבא של הילדה שמבקר איתה בספרייה פעם או פעמיים בשבוע וקורא לה כל יום סיפור. הוא עובר על פני מדורים שונים בספריה ומציג אותם.
בקטע המצורף לסרטון הוא כתב שהספריה היא מקום מצויין להתפתחות הילד והוא מקווה שהוידאו יעודד הורים לקחת את ילדיהם לספריה.

ולסיום - סרטון שונה שאיננו משווק ספרייה. זהו סרטון מצחיק על ראפר שמכור לקריאה.
המסר שלו קליט וברור - אני קורא ספר. לעולם אל תפריעו לי כשאני קורא ספר.
הסרטון זוכה להצלחה רבה : 6,395,000 צפיות ביוטיוב , 93,000 likes ו- 28,000 תגובות.

ספריה ציבורית ללא ספרים

בסתיו הקרוב תיפתח ספריה ציבורית ראשונה מסוגה בארצות הברית – ספריה דיגיטלית מלאה, ספריה ללא ספרים.

הספריה המכונה BiblioTech תיפתח בסאן אנטוניו, מחוז בקסר , טקסס, ומי שעומד מאחורי היוזמה להקמתה הוא שופט המחוז נלסון וולף, בעצמו חובב ספרים מודפסים, ובעל אוסף של כ- 1000 ספרים בכריכה קשה.

הספריה הדיגיטלית תהיה ראשונה מסוגה : העיצוב שלה יהיה דומה לחנות אפל והיא תכלול מסכי LCD, 100 קוראים אלקטרוניים להשאלה, 50 קוראים אלקטרוניים לילדים, 50 עמדות מחשב, 25 מחשבים ניידים ו-25 טאבלטים לשימוש במקום.
למנויים תהיה אפשרות לשאול קוראים אלקטרוניים טעונים בספרים לשבועיים או לטעון ספרים דיגטליים למכשירים שלהם מתוך אוסף של כ 10,000 ספרים דיגיטליים.

העלות של הקמת הספריה היא כ 1.5 מיליון דולר והיא פונה בעיקר לאוכלוסיות חלשות, לתושבים עם הכנסה נמוכה שאין להם גישה למחשב בבית.

ספריה כזאת תאפשר לאזורים חלשים מבחינה כללית לשפר את הגישה שלהם לטכנולוגיות. הכוונה היא בעיקר לאזורים עם אוכלוסיה היספנית.

בשנת 2002 כבר נעשה ניסיון להקים ספריה ציבורית שהיא כולה דיגיטלית  בסניף  סנטה רוזה של טוסקון, אריזונה, כדי לצמצם את הפערים הדיגיטליים בקהילה.

כמה שנים לאחר מכן התושבים ביקשו שיוסיפו לספריה אוסף של ספרים מודפסים.

היתרון הבולט של ספריה דיגיטלית הוא חיסכון במקום והפיכתו לאזור לימודים ועבודה קבוצתית אבל יש גם חסרונות לספריה דיגיטלית מלאה:
היא לא נותנת מענה למי שרוצה לקרוא בפורמט מודפס ואוסף הספרים הדיגטליים שלה כולל רק חלק מרבי המכר שנמכרים בפורמט דיגיטלי . לספריות הציבוריות אין אפשרות לרכוש רבים מרבי המכר בפורמט דיגיטלי בגלל שחלק מהוצאות לאור מסרבות לתת להן רשיון לרכוש את הספרים שלהן בפורמט זה.

A New Chapter ? A Lunch Of The Bookless Library - npr

Biblio Tech is Bexar County's Bookless Library - Huff Post Books

חנות המוזיקה של iTunes

חנות המוזיקה של iTunes נפתחה לקהל הישראלי ונכנסתי היום לבדוק אותה.
חיפשתי אלבומים שלא ניתן היה להשיג אותם בארץ בחנויות ושמחתי למצוא אותם ב iTunes.
תהליך הרכישה הוא קל ומהיר : בחירת אלבום או שיר, הקלדת סיסמה וטעינה מהירה של השירים למכשיר. יש אפשרות לבחור שיר או שירים מתוך אלבום ולשלם על כל שיר בנפרד.
קניתי כמה אלבומים של הזמר Philippe Jaroussky שעלות כל אחד מהם 12.90 ש"ח ושיר מתוך אלבום אחר שעלה לי כ- 3 ש"ח.

קניתי את האלבומים :
 Caldara in Vienna ,
Vivaldi : Opera Arias,
Vivaldi : Virtuoso Cantatas
 J.C. Bach - La Dolce Fiamma

המחיר 12.90 הוא המחיר בו נמכרים הדיסקים בחנות הישראלית. בחנות של ארצות הברית עלותו של דיסק היא כ 10 דולר.
כדי לבצע רכישות בחנות יש צורך בחשבון iTunes וחשבון כזה יש למי שרוכש מכשיר של Apple.
פתיחת החשבון היא הכרחית כדי להפעיל את המכשיר.כך זה היה כשקניתי את ה ipad.
המכשיר עבר תהליך הרשמה שכלל גם פתיחת חשבון שמאפשר אחר כך לרכוש מוצרים בחנות האפליקציות ו ב iTunes.

לאחר הכניסה לחנות יש אפשרות לחפש במנוע החיפוש שממוקם בראש העמוד, בצד ימין, ולחפש זמר מסויים ולאחר החיפוש מקבלים תצוגה של היצירות שלו שניתן לרכוש.
מופיעה תצוגה של שירים, אלבומים ופודקסטים.

אפשר לבחור שיר מרשימת השירים ולשלם רק 3.9 ש"ח על השיר שרוצים, או ללחוץ על תמונת האלבום ולבחור משם את השיר, או לרכוש את האלבום כולו.
אני העדפתי לרכוש אלבומים שלמים למרות שאני לא מכירה את כל היצירות. בשביל מחיר כזה עדיף לרכוש אלבום שלם.
יש כאן גם שיקול של פירגון לזמר המוכשר.

בעבר לא היתה בחירה כזאת. הקנייה נעשתה בחנות תקליטים עם מבחר מצומצם של דיסקים במיוחד כשמדובר בז'אנר ספציפי של מוסיקה קלאסית. את האלבומים של Philippe Jaroussky לא ניתן להשיג בארץ בפורמט של דיסק.
החנות של iTunes משווקת את כל האלבומים שלו ואלבומים נוספים שבהם הוא מופיע ולא רק שהם זמינים וניתנים לרכישה הם נמכרים במחיר זול.

דיסק מהסוג הזה היה נמכר בחנות התקליטים במחיר של כ 60 - 80 שקלים. היום במחיר כזה אני יכולה לקנות כמה אלבומים.
בעבר אנשים נאלצו לקנות דיסק שלם גם כשהם התעניינו בשיר אחד או שניים. כאן יש אפשרות לקנות שיר בודד ולהוזיל עוד יותר את הרכישה.
הקנייה היא קלה ונוחה כי היא לא מוגבלת למקום ולזמן ויש אפשרות להיכנס לתוכן הנרכש מכל מחשב שמותקנת בו אפליקציית iTunes באמצעות כניסה לחשבון האישי.
התוכן הבידורי הנרכש נמצא עם הרוכש כל הזמן במכשיר הנייד שלו או באמצעות כניסה לחשבון אישי ממקום אחר, כי התוכן מאוחסן בענן, ויש אפשרות לבנות ספריית מוזיקה בלי שזה יצריך מקום בבית.

בזמן החיפושים והקנייה חשבתי על המהפכה בצריכת התוכן הבידורי ובאופן השימוש בו :
מדיסק יקר שלא תמיד זמין במקום מסויים, התוכן הפך לקובץ דיגיטלי שניתן לרכוש בכל מקום וזמן במחיר זול, הוא נטען במהירות, וגם ניתן לגשת אליו מכל מקום ובכל זמן, אם אין תקלות אינטרנט.
המידע הולך איתך לכל מקום והוא לא תופס מקום כי ניתן לאחסן אותו במכשיר קטן וקל ובשירותי ענן.

Yacolt Library Express - ספריה בשירות עצמי

Yacolt Library Express נפתחה בספטמבר 2012 כספריה מיוחדת במידה באזור דרום מערב וושינגטון והיא ממוקמת בבניין העיריה לשעבר, שעבר עיצוב מחדש כדי להתאים לדרישות של ספריה בשירות עצמי.
הספריה כוללת אוסף של 2000 ספרים ותקליטורים, ריהוט וציוד, קשר טלפוני לספריה המרכזית,  אינטרנט אלחוטי וצוות במשרה חלקית.

הכניסה לבניין הספריה נעשית באמצעות סריקת כרטיס קורא. סריקת הכרטיס פותחת את הדלת.
מנויי הספריה יכולים לבקר בה גם בשעות שהצוות לא נמצא (הצוות נמצא רק ארבע שעות בשבוע) , לקבל גישה לאוסף שנמצא במקום, לאסוף פריטים מוזמנים ולהיכנס למאגרי מידע מקוונים.

הם יכולים באמצעות טלפון מיוחד לדבר עם צוות הספריה המרכזית בשעות הפעילות שלה.

הצוות בספריית Yacolt נמצא במקום רק 4 שעות בשבוע שבמהלכן זמינים לציבור ארבעה מחשבי לפטופ.

המודל של הספריה החדשה נוצר מכמה גורמים :

1. הפעילות של הספריה הניידת הופסקה. הרכב התיישן ויצא מכלל שימוש.
2. היה צורך בשירות ספריה נוח יותר ויעיל יותר
3. הצלחת שירות של ספריה ללא צוות באזור סיאטל - King County Library System 

כנס מנהלי ספריות תשע"ג

הכנס התחיל בהרצאה של הסופרים אמנון שמוש ומשה סקאל על מקורות יצירתם ואחר הצהרים התקיים אירוע פרידה מויקטור בן נעים.

את האירוע הנחה אבשלום קור ובמהלכו הוקרן סרטון על ויקטור בן נעים  ומנהלות ספריה שרו שיר לכבודו.  
זה היה אירוע יפה ומרגש.

לאחר ארוחת הערב היתה הרצאה של מנחם הורוביץ על ספרים וספריות בטלוויזיה המסחרית והוקרנה בה הכתבה על הספריות ששודרה בתוכניתו שווה בדיקה.

למחרת בבוקר הרצה פרופ' יוסי יסעור על ההגיון שבקבלת החלטות. הוא הקרין קטע מריאיון בתוכנית בוקר , וההרצאה כולה היתה מעניינת מאוד מלאת הומור וצחוק.

אחר הצהרים היתה הרצאה מעניינת מאוד על האתגרים והסכנות ברשתות חברתיות באינטרנט מאת גלעד האן, חוקר עבירות ופשעי ממחשב.

הוא דיבר בהרחבה על פדופיליה ברשת ועל קבוצות חרם נגד ילדים בפייסבוק,  הייתי מזועזעת ממה ששמעתי וראיתי .

אתר האינטרנט שלו כולל מדריך לגלישה בטוחה ברשת האינטרנט.

בכתבה מוזכרת תוכנית לימודים של משרד החינוך לכישורי חיים. חומר על התוכנית ניתן למצוא באתר משרד החינוך שפי"נט .
אחד הנושאים בתוכנית הלימודים לכיתה ח הוא: גולשים לחופים בטוחים

אמו של נער שהתאבד: "האלימות בפייסבוק מגיעה אל חדרי הילדים שלנו", חדשות 2, 01.03.12

לאחר ההרצאה התקיימו סדנאות. אחת הסדנאות היתה על ספריית פיג'מה - תוכנית לעידוד קריאה בגני ילדים.

ביום השני של הכנס הוצגו גם כמה מאגרי מידע שהמחלקה לספריות מממנת לספריות הציבוריות :

מאגר אוניברסיטת חיפה - מפתח למאמרים מתוך כתבי עת בעברית

גלים - אתר חינוכי לילדים

מלינגו - חברה שמספקת שני מוצרים לספריות הציבוריות :

מילון רב-מילים 

נקדן

מאגר שמופיע ברשימה אך לא הוצג בהרצאה: מאגרי מידע של מכון סאלד

אפליקציות לקריאת ספרים אלקטרוניים

לפני כמה ימים הורדתי ל ipad  שלי אפליקציה לקריאת ספרים – Kobo  .

האפליקציה היא שירות של חנות מקוונת שמשווקת קוראים אלקטרוניים וספרים אלקטרוניים ויש לה גם יישומים של רשת חברתית.

כמו Amazon שמשווקת את Kindle ו- Barnes & Noble  שמשווקת את Nook, גם חנות זו משווקת קוראים אלקטרוניים שהם המותג שלה.

החנות משווקת ספרים אלקטרוניים ויש אפשרות להוריד דרכה גם ספרים בחינם.

כדי להוריד ספרים צריך להירשם לאתר ולהשתמש באפליקציה שלהם.

נרשמתי לאתר  אך לא ניסיתי לרכוש ספרים בכסף אלא רק הורדתי מספר ספרים חינמיים, בגלל ניסיון שלא הצליח בעבר לרכוש ספרים בשירות אחר. ניסיתי לרכוש ספרים בשירות  – Nook for Web והוא לא אפשר לי לבצע קנייה אלא רק להוריד פרקים לדוגמה בחינם. כשניסיתי לבצע קנייה קיבלתי תשובה שאין מכירה מחוץ לארצות הברית.

ניסיתי גם להוריד את האפליקציה של Nook ל- ipad אך לא התאפשר לי. קיבלתי הודעה שהאפליקציה לא נמכרת בחנות האפליקציות של ישראל.

את האפליקציה של Kobo  הצלחתי להוריד למכשיר  אבל החלטתי לטעון אותה בספרים חופשיים להורדה.

האפליקציה דומה לאפליקציה לקריאת ספרים ibooks :

היא מאפשרת לדלג בין העמודים ובין הפרקים, לסמן קטעים, להוסיף הערות, לשנות את גודל הטקסט, וכוללת מילון אנגלי-אנגלי. לא ראיתי אפשרות לחיפוש בתוך הטקסט כמו ב – ibooks  .

בנוסף לאפשרויות שהזכרתי האפליקציה של Kobo כוללת גם מאפיינים של רשת חברתית – היא נותנת פידבקים לקורא על השימוש שלו באפליקציה , על הרגלי הקריאה שלו וגם נתונים סטטיסטיים ומאפשרת לו לדווח על פעילות הקריאה שלו ברשתות החברתיות.

ניתן לסמן קטעים מהספר, לשלוח אותם בדואר אלקטרוני וגם לשתף אותם ברשתות חברתיות כמו Facebook  ו- Twitter.

ניתן לשתף גם את ההודעות (Awards) שמקבלים מהמערכת.

ל ibooks  אין מרכיבים של רשת חברתית, הוא רק אפליקציה לקריאת ספרים.

דוגמה לשיתוף חוויית קריאה ב- Facebook :

בחלק העליון קיבלתי Award עבור עשרה שיתופים ב Facebook.
סימנתי קטעים בספר שקראתי דרך האפליקציה של Kobo :
A Little Princess - Frances Hodgson Burnett
לאחר הסימון שיתפתי חלק מהקטעים בפייסבוק.
הציטוט שמופיע בתמונה הוא מתוך פרק 5 , מתוך קטע שבו הגיבורה מספרת סיפורים לחברותיה, תלמידות בפנימיה בלונדון. הסיפורים מרתקים את התלמידות , אך לא רק אותן אלא גם את הנערה המשרתת שעובדת במקום, ומקבלת יחס של שפחה.
המשרתת שגם היא בעצם ילדה, נמצאת בחדר כדי לבצע עבודות המוטלות עליה ותוך כדי עבודה היא מקשיבה לסיפור.
אחת הבנות העירה שהנערה המשרתת מקשיבה. שרה , גיבורת הספר, שאלה אותה : למה שלא תקשיב?
התלמידה ענתה לה : "אני לא יודעת אם אמא שלך היתה מרשה לך לספר סיפורים לנערות משרתות, אבל אני יודעת שאמא שלי לא היתה רוצה שאעשה זאת".

דוגמה נוספת של שיתוף בפייסבוק:

אלה הם שני ציטוטים מתוך הספר: The Secret Garden - Frances Hodgson Burnett
בקטע הראשון גיבורת הספר, מרי לנוקס, מספרת על בדידותה, היא אומרת שאין לה בכלל חברים ומעולם לא היו לה.
המשרתת ההודית שלה מעולם לא אהבה אותה ומעולם לא שיחקה איתה.
מרי היתה ילדה לא רצויה עוד כשנולדה. היא נולדה בהודו לאב קפטן ולאמא שהיתה בולטת ביופיה אך האם לא אהבה אותה והשאירה את כל הטיפול בה למשרתים.
היתה לה משרתת אישית שדאגה לה אבל הקשר ביניהם לא היה רגשי.
כשמרי הגיעה לאנגליה, לאחוזה של הדוד שלה, היא התפלאה שהמשרתת משוחחת איתה, כי בהודו המשרתים בביתה עשו רק את עבודם, צייתו לפקודות וקדו קידה.

היחס המתנשא כלפי המשרתים ההודים בולט בקטע השני שבו מרי מביעה את כעסה על המשרתת האנגליה שחשבה לפני שפגשה את מרי שזו תהיה ילדה שחורה.
המשרתת אמרה לה שחשבה שכל ההודים שחורים ולכן גם הילדה שתבוא לאחוזה תהיה שחורה.
מרי ענתה לה בכעס: "חשבת שאני ילידה. כיצד העזת. את לא יודעת שום דבר על ילידים. הם לא בני אדם - הם משרתים..."

קיבלתי את ה Award הזה כי סיימתי לקרוא את הספר The Secret Garden באפליקציה של Kobo.