11 ביולי 2019

שלושה ספרים קוליים של שטפן צוויג וסיפור אחד מודפס של קייט שופן

כשאני נזכרת בספרים של שטפן צוויג, אני חושבת על סגנון הכתיבה שלו, שגרם לי להתרגש מהדמויות והעלילות שנשארו  איתי לאחר קריאתם, עד היום.
מה שמיוחד בספרים של צוויג הוא לא רק העלילה עצמה , אלא הדרך שבה היא מסופרת, בחדות ובחריפות, ובדמויות המיוחדות שהוא עיצב, שנחרטו בזכרוני  בגלל אופיין המיוחד או פועלן המיוחד
הספרים שהאזנתי להם: מנדל של הספרים, היה זה הוא?, ו- 24 שעות בחיי אישה.

גיבור הספר, מנדל של הספרים, הוא מהגר יהודי רוסי שחי בוינה שנים רבות, עזב את לימודי הדת והפך לקטלוג אנושי של ספרים אקדמיים.
הוא היה אדם בודד, שלן בפנסיון, ואת כל ימיו העביר בבית קפה, שם קרא מבוקר עד ערב כתבי עת, שמהם היה משנן פרטים ביבליוגרפיים על ספרים.
הוא אגר במוחו כמות עצומה של פרטים ביבליוגרפים על ספרים וידע גם היכן לאתר אותם, ואנשי אקדמיה ואספנים היו פונים אליו כדי שיאתר עבורם ספרים שלא יכלו להשיג בעצמם.
מנדל, שכל עניינו היה בשינון כתבי העת שלו, תוך ניענוע גופו כבחור ישיבה, הרגל שנשאר עמו מהחדר, עשה את השירות הזה עבור מעט כסף, כי שום דבר לא עניין אותו מעבר לעיסוק בספרים.
מה שמשך אותי בקריאת הספר הוא תיאור הדמות המיוחדת, שהסופר שיצר. דמות של מהגר יהודי שיצא מהגטו, אך ברור שאת החריפות שלו הוא קיבל מהעולם היהודי אותו נטש : הוא המשיך להשתמש בהרגלי השינון שלו מהחדר שהפכו אותו לגאון.

ספר נוסף שהאזנתי לו, שגיבורו הוא דמות מיוחדת, הוא הספר: היה זה הוא?, שמספר על כלב שאיבד את מקומו כתינוק המפונק של המשפחה, כשנולדה תינוקת לזוג שאימץ אותו.
הכלב שפונק בצורה מוגזמת, ספג עלבון צורב, כשבעליו המפנק, אדם שמגזים בהתנהגותו, הפסיק להתייחס אליו כשנולדה לו תינוקת. הוא עבר מקיצוניות לקיצוניות. מבעל בית מפנק עד בלי קץ את כלבו, הוא הפך אדיש לקיומו וכל מה שעניין אותו זה דאגה לאשתו ובתו.
הכלב הפגוע עד עמקי נשמתו הפך להיות אלים, ומתינוק המשפחה הפך לאויב.
זכור לי תיאור חזק מאוד וטראגי מאוד של בעל הבית נאבק בו, איך פתאום מחיית המחמד שלו הוא הפך לאויבו.
הכלב נקשר ונמסר לאדם אחר, אך הוא לא שכח ולא סלח ונקם את נקמתו.
מה שמיוחד בסיפור הזה הוא ההאנשה של דמות הכלב, תיאור העולם הרגשי שלו, וגם תיאור האופי של בעליו והתנהגותו המוגזמת, שהיתה הסיבה לסיום הטראגי.

ספר שלישי של שטפן צוויג שהאזנתי לו, והותיר בי רושם רב, הוא 24 שעות בחיי אישה:
הסיפור מתחיל בסיפור מסגרת שמתרחש בבית מלון באתר נופש, שמתאר שערוריה של בגידה - אישה נשואה נטשה את בעלה וברחה עם אורח צעיר, והבעל הנבגד שקרא את המכתב שהשאירה אחריה , זעק כמו חיה פצועה.
האורחים במלון גינו כמובן את התנהגותה הלא מוסרית של האישה, ומי שהגן עליה היה המספר, שהבין לליבה של האשה שנשחקה מחיי הנישואין שלה. הוא שיער שהבחור הצעיר יזרוק אותה, אך בכל זאת הבין לליבה.
אורחת קשישה, ששמעה את דבריו, ניגשה אליו וסיפרה לו את סיפורה, שהוא הסיפור המרכזי של העלילה.
היא סיפרה לו על ארוע שהתרחש לאחר שהתאלמנה, בשנות הארבעים לחייה, כשילדיה כבר היו בוגרים ולא היה משהו שימלא את חייה.
כששהתה באתר נופש, במקום שהיה בו קזינו, היא נתקלה במהמר צעיר, שהיה מכור להימורים, הפסיד באותו לילה את כספו, וכשיצא לרחוב, נדמה היה לה שהוא הולך למות והיא הרגישה צורך עז להצילו, למרות שהוא היה זר.
הצורך שלה לעשות הכל כדי להצילו, כולל סיכון שמה הטוב, מתואר בצורה מאוד חזקה שהותיר עלי רושם רב.
היא התחננה בפניו שיבוא איתה לבית מלון, ולא יעביר את הלילה ברחוב, והוא ענה לה שאין לו כסף לשלם לה.
הרצון הטוב שלה להציל אותו מפני מוות ברחוב, התפרש לא נכון, כאילו היא זונה שמחפשת לקוח.
כי אשה אחרת במעמדה לא היתה מעזה לגעת בזרועו של גבר ולנסות למשוך אותו אחריה לבית מלון.
אך היא רצתה להציל אותו ולשם כך היתה מוכנה לעשות הכל : לתת לו את כספה ולוותר כל כבודה.
היא ניסתה להחזיר אותו למוטב, אך זה היה ניסיון נאיבי, כי הבחור היה מכור ולא יכל להיגמל מהתנהגותו כדי לרצות אישה שהצילה אותו בלילה.
תיאור הדמויות בעלילה והחולשות האנושיות שלהן היה חזק מאוד. ההתמכרות של הבחור והיד שלו המהמרת, כאילו יש לה חיים משלה, הטירוף וההרס העצמי  שלו, והחולשה האנושית של האשה המבוגרת אליו, ההתאהבות והמוכנות להקריב את הכל בשבילו, הותירו בי רושם רב.
היא סיפרה את סיפורה למספר כי אמרה שכמו האשה שברחה עם המאהב, גם היא היתה מוכנה לוותר על הכל: על כספה, כבודה, ומשפחתה אם רק היה מבקש ממנה לבוא איתו. אך הוא לא ביקש. ולא רק שלא ביקש אלא גם חזר לנקודת ההתחלה של ההימורים וההרס העצמי, כאילו שכח את כל מה שעשתה למענו.

הסיפור הזה, שמראה את הפער בין מה שהגיבורה עשתה למען הגיבור, ובין מה שקיבלה בחזרה, הזכיר לי סיפור של קייט שופן, על פקידת דואר שהגדילה ראש, ושילמה על כך מחיר כבד מאוד.
שם הסיפור: הסיפור האחד של אליזבת סטוק, שמתאר רווקה זקנה, מנהלת בית דואר, שהגיעה אליה גלויה לפני סגירת הסניף, הממוענת לאיש עשיר בעיירה בקשר לעסקה שעומדת להתבצע למחרת.
העובדת שחששה שהעשיר יחמיץ את העסקה, החליטה להביא את הגלויה באופן אישי לביתו, ולשם כך צעדה קילומטרים רבים בחושך, בגשם ובבוץ וכשהגיעה לביתו רטובה, כל מה שקיבלה היה כוס תה.
היא לא תוגמלה על המאמץ העל אנושי שלה למסור לו את הגלויה, ולא רק שלא תוגמלה, אלא גם איבדה את מקום עבודתה בטענה שאסור היה לה לקרוא את תוכן הגלויה.
היא חלתה בעקבות ההליכה הממושכת בקור ובגשם ובסוף מתה.
הסיפור מראה בצורה חזקה מאוד את הפער בין כוונותיה הטובות והתנהגותה הנדיבה של הפקידה ובין הקמצנות של העשיר, ,חוסר ההערכה של המאמץ שעשתה בשבילו וסופה הטראגי.

הספרים המוזכרים במאמר:

1. צוויג, שטפן, מנדל של הספרים, תשע נשמות, 2016
2. צוויג, שטפן, היה זה הוא?, זיקית, 2015
3. צוויג, שטפן, 24 שעות בחיי אישה, תשע נשמות, 2019
4. שופן, קייט, "הסיפור האחד של אליזבת סטוק", בתוך: התעוררות וסיפורים אחרים, משכל, 2017, עמ' 177 - 184.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה