26 באוג׳ 2011

אני חושב שאני אוהב אותך / אליסון פירסון

הכותר של הספר : אני חושב שאני אוהב אותך  הוא שם  הלהיט  של  זמר הפופ דיוויד קסידי.

הספר מחולק לשני חלקים. החלק הראשון  מתאר את חייה של הגיבורה, פטרה, בגיל 13 , והנושא המרכזי של חלק זה הוא הערצתה לדיוויד קסידי, אליל פופ בשנות השבעים המוקדמות.
החלק השני , מתאר את חייה כאשה בשנות השלושים המאוחרות, מוסיקאית ואם לילדה בת 14.

פטרה וחברתה שרון, שתי נערות בנות 13 , הן מעריצות שרופות של אליל הפופ דיוויד קסידי, וביטויי ההערצה שלהן כוללים חוץ מהאזנה למוסיקה , גם איסוף קטעי עתונות, סגידה לפוסטרים , וקריאת הירחון  - כל מה שרצית לדעת על דיוויד קסידי.

הירחון הזה היה התנ"ך של המעריצות, הן קנו אותו בקביעות, האמינו לכל מה שפורסם בו ושלחו  לשם מכתבי אהבה המיועדים לדיוויד . היו מעריצות שצירפו עבודות יד שעשו למכתבים. מעריצה אחת צרפה גרביים שבאחת היה כתוב צ'ה ובשניה ריש ביחד - צ'ריש -    Cherish

המערכת העסיקה כתב, ביל, שקיבל את מכתבי המעריצות, וכתב בשמו של דיוויד בעיתון, מה שהיה למעשה הונאה, כי המעריצות האמינו שדיוויד הוא הכותב.

פטרה וחברתה שרון ניהלו את פעילות ההערצה שלהן מביתה של שרון, מכיוון שאמה של פטרה, אישה מרירה וקשוחה, לא איפשרה פעילות כזאת בביתה. היא בזה למוסיקת פופ ולטלוויזיה ולא איפשרה את נוכחותם בביתה.
פטרה ושרון ענו יחד על שאלות  חידון שערך הירחון על דיוויד קסידי, שהפרס עליו הוא פגישה עם הזמר.
פטרה שנרשמה לחידון, וצירפה את שרון כבת זוג, זכתה בו אך לא ידעה על דבר הזכייה במשך 24 שנה, עד מות אמה.
אמה הסתירה ממנה את המכתב, והיא גילתה אותו בארון הבגדים שלה, לאחר שחזרה מהלוויה.

"פטרה חולצת בבעיטה את נעלי הלוויה שלה, שוכבת על המיטה ומהדקת את המכתב והירחונים אל חזה. איך יכלה אמה להסתיר אותו ממנה? היא בטח ידעה מה משמעות המילים. "פטרה ויליאמס, את הזוכה בחידון הגדול על דייוויד קסידי." הירחון שמח להודיע לה שזכתה בטיול של פעם בחיים עם חברתה הנבחרת, שרון לואיס, כדי לפגוש את דיוויד באופן אישי באתר הצילומים של משפחת פרטרידג' בלוס אנג'לס "(עמ' 214)
תאריך המכתב : 22 יולי 1974 .

גילוי המכתב עורר בה כעס גדול על כך שנגזל ממנה אושר גדול.
הכעס על אובדן האושר שנגנב ממנה, בער בתוכה ולמרות השנים שעברו , פטרה לא ויתרה והחליטה לתבוע את הפרס שלה.
למרות השנים שעברו, היא הצליחה ליצור קשר עם כתב העת ששינה שם ובעלים, לספר את הסיפור שלה והם נענו לבקשתה.

פטרה ושרון הגשימו את חלומן לפגוש את דיוויד קסידי, במסגרת תוכנית מהפך וכתבה מיוחדת של העיתון על הערצתן לזמר.

הספר מעורר מחשבות רבות לא רק על נושא ההערצה אלא גם על מערכות יחסים מציאותיות , מערכות יחסים שנחשבות לאמיתיות  כי הן מתרחשות במציאות והן כוללות שני אנשים : אם - בת, שתי חברות, בעל ואשה וכו'.

הספר מתאר מערכות יחסים שאין בהן אהבה אמיתית למרות שהן הדדיות ומציאותיות. לעומתן האהבה לדיוויד , אמיתית וטהורה, למרות היותה דמיונית, חד צדדית ולא מתגמלת.

פטרה היתה מעורבת במהלך חייה במערכות יחסים מנוכרות, שאין בהן אהבה תמימה כמו אותה אהבה לזמר פופ.
הדוגמא הראשונה למערכת יחסים מנוכרת היא מערכת היחסים עם אמה. קרבת הדם והחיים תחת קורת גג אחת לא יצרו ביניהן  קרבה נפשית.

אמה של פטרה היתה אשה מרירה ומנוכרת שהוציאה את תסכוליה על ביתה. היא הרגישה מרומה בנישואיה לאביה של פטרה, איש בעל קול בריטון יפה, שהיה אמור להפוך לזמר אופרה, אך דברים השתבשו והוא הפך לפועל.

האם , שעשתה הכל כדי למנוע מבתה אושר , הגיעה לשיא הנבזות כשהסתירה ממנה את דבר הזכיה בחידון.
מימוש הפרס, 24 שנה לאחר הזכייה, הוא למעשה תיקון העוול שנעשה לפטרה על ידי אמה.
כשהיא הגיעה לביתה של שרון, לספר לה באיחור של שנים רבות על הזכייה, היא הגיבה כאילו לא עברו שנים מאז ראתה את פטרה וכאלו לא הפרידו 24 שנה בינה ובין החידון .
היא ענתה לה בפרץ של שמחה : זכינו! ופרצה בצחוק של אושר.

מערכת יחסים מנוכרת בחייה הבוגרים של פטרה הם נישואיה הכושלים. פטרה , שהיתה צ'לנית מוכשרת, התחתנה עם צ'לן מוכשר, וויתרה למענו על קריירה של צ'לנית. כבר לאחר לידת ביתה, החל לבגוד ולאחר חמש עשרה שנה נטש אותה באופן סופי לטובת אשה צעירה ממנה.
גם מערכת יחסים זו לא היתה מבוססת על אהבה אמיתית ומתגמלת.

הספר מתחיל עם אהבה המבוססת על פנטסיה, אהבה חד צדדית, לא ניתנת למימוש, שלעולם לא תתוגמל ומסתיים בתקווה לאהבה אמיתית.
בעקבות הנסיעה לפגישה עם דיוויד נוצר קשר בין פטרה וביל , כתב העיתון, והם התאהבו.





David Cassidy - Wikipedia








Cherish is the word I use to describe
All the feeling that I have
Hiding here for you inside
You don't know how many times
I wished that I had told you
You don't know how many times
I wished that I could hold you
You don't know how many times
I've wished that I could mold you into someone
Who could cherish me as much as I cherish you

 
Perish is the word that more than applies
To the hope in my heart each time I realize
That I am not going to be the one
To share your dreams
That I am not going to be the one
To share your schemes
That I am not going to be the one
To share what seems to be the life

That you could cherish me as much as I do yours

 
Oh, I'm beginning to think
That man has never found
The words that could make you want me
That have the right amount of letters
Just the right sound
That could make you hear
Make you see
That you're driving me out of my mind

 
Oh I could say I need you
But then you'd realize that I want you
Just like a thousand other guys
Who say they'd love you
With all the rest of their lives
When all they wanted was to
Touch your face, your hands
And gaze into your eyes

Cherish is the word I use to describe
All the feeling that I have hiding here for you inside
You don't know how many times
I wished that I had told you
You don't know how many times
I wished that I could hold you
You don't know how many times
I wished that I could mold you into someone
That could cherish me as much as I cherish you

And I do
Cherish you
And I do
I cherish you
Yes I do
I cherish you

 
















25 באוג׳ 2011

רחוב קטלין / מגדה סאבו

זהו סיפור על רחוב שנעלם, בתים שנעלמו, דיירים שמתו, וזכרונות שנשארו בליבם של אלה שהמשיכו לחיות.
כשהתחלתי לקרוא את הספר לא ממש ההבנתי את שני הפרקים הראשונים, מכיוון שהם למעשה סוף הסיפור וכדי להבינם יש לקרוא את כל הספר ולחזור אליהם שוב. רק בקריאה שנייה הבנתי לעומק את משמעותם.

הספר מתחיל בתיאור משפחת אלקש בדירתם הקטנה בבית דירות, דירה שנאלצו לעבור אליה, לאחר שנות מגורים רבות בבית פרטי מרווח עם גינה, ברחוב קטלין.
המעבר לדירה קטנה אילץ אותם לוותר על רוב החפצים והרהיטים שלהם, ולמרות זאת הקפידה גב' אלקש הזקנה על סדר וניקיון.  ניתן היה להתרשם שזוהי גברת נקייה ומסודרת, אך כשקוראים בהמשך את הסיפור מסתבר שדווקא כאישה צעירה החיה בבית גדול עם חפצים רבים היא לא הקפידה כלל על סדר וניקיון וזו גם לא היתה הבעיה היחידה שלה.
אירן, ביתם של הזוג אלקש, בעלה, בלינט וביתם קנגה, גרים איתם באותה דירה קטנה, שממנה הם משקיפים בגעגועים לרחוב קטלין, הנעלם אל תוך הדנובה.

הפרק השני , גם הוא מובן רק לאחר קריאת הספר כולו, מתאר את חייה של בלנקה, אחותה של אירן, באי (כנראה אי יווני).
בלנקה הגיעה לאי, המירה את דתה, והתחתנה עם מקומי. היא מתוארת כאישה צייתנית וחביבה על אימו של בעלה, למרות היותה אישה זרה, לא מבנות המקום.
הדברים שנאמרים עליה מקבלים משמעות לאחר קריאת הספר.

"היא העריצה את בלנקה, שיחסה אליה היה אדיב ואנושי יותר מזה של כל אדם שפגשה בחייה" (עמ' 20).
חמותה אהבה אותה כי היתה צייתנית, מכיוון שהגיעה לאי חסרת כל, ושלא כדרכן של זרות אחרות, לא הרחיקה את בעלה ממשפחתו וממנהגי המקום. היא אהבה אותה ואהבתה הקנתה לה מעמד איתן בבית.

הדברים האלה מקבלים משמעות עמוקה לאחר קריאת הספר מכיוון שבלנקה לא זכתה ליחס של אהבה וכבוד מצד הוריה.
היא היתה ילדה מוכה, שק האיגרוף של הוריה, צרחותיה מהמכות שקיבלה נשמעו דרך קבע, וגם התעללות נפשית לא חסכו ממנה. נזפו בה והפכו אותה לכבשה שחורה.
דווקא לאחר שעזבה את ארצה, משפחתה ודתה (הקתולית) הפכה לאישיות חיובית.
האנשים שהיו אמורים להיות הקרובים לה ביותר, ביקשו את רעתה והכאיבו לה. זרים ראו בה את הטוב ואהבו אותה.

לאחר שני הפרקים האלה הסיפור מתחיל מנקודת זמן אחרת, וממשיך בסדר כרונולגי.
הוא מספר על שלוש משפחות ברחוב קטלין, שגרות בשכנות בשלושה בתים פרטיים עם גינה.
משפחת הלד (אב, אם וילדה) שמתברר מאוחר יותר שהם יהודים למרות שזה לא נאמר במפורש בספר.
יודעים זאת בגלל הצעדים שנקטו נגדם, גירושם, הניסיון להסתיר את ביתם הנרייט, ומותה.
משפחתו של הרב סרן, שאינו מוזכר בשמו אלא רק בתפקידו, בלינט בנו, וגב' תמש מנהלת משק הבית.
משפחת אלקש : מר אלקש מנהל בית ספר, אשתו, ושתי בנותיהם אירן ובלנקה.

בין המשפחות היו קשרים חזקים של שכנות וידידות והילדים גדלו יחד כאחים.
בזמן המלחמה ניסה הרב סרן, למרות היותו נציג המשטר הפשיסטי ועושה דברו, להסתיר את הנרייט , ביתם של הזוג הלד, בביתו.
התוכנית להסתירה, ולהמציא לה מסמכים חדשים ושם בדוי, נכשלה, כי הנרייט נתפסה על ידי שומר כשיצאה לחצר ביתה כדי למשש את החפצים שזרקו החיילים מביתה.
השומר גילה אותה וירה בה למוות.

הנרייט מתוארת בספר כמי שממשיכה לחיות לאחר מותה ומלווה את הגיבורים ועוקבת אחריהם גם שנים לאחר המלחמה.
זו כנראה דרך סמלית להראות שהם מעולם לא יכלו לשכוח אותה ואת הוריה ומותם רבץ על מצפונם.

במהלך קריאת הספר הפריע לי שהמספרת לא ציינה שגירושם ומותם של בני משפחת הלד, נבע מהיותם יהודים. היא לא ציינה שהם היו יהודים ובאחד המקומות בספר היא ציינה את מותם במלחמה ואת מותו של הרב סרן במלחמה באותו משפט וזה מאוד הפריע לי. לא ניתן בכלל להשוות בין שני סוגי מוות.
סבו, מגדה. רחוב קטלין. ירושלים : כתר, 2011







19 באוג׳ 2011

ספריות והומלסים

הספריה המרכזית של סן פרנסיסקו  שכרה עובדת סוציאלית כדי להתמודד עם ההומלסים שבאים לספריה וגם כדי לתת להם שירות.

הומלסים רבים פוקדים את הספריה מכיוון שהיא נמצאת במקום מרכזי, והם נכנסים לשם כדי להשתמש בשירותים ובכיורים שבמבנה.
כתוצאה מכך הספריה נקלעה למצב לא נעים ואפילו מפחיד של אנשים שמסתובבים בין המדפים ומקללים, נרקומנים בחדרי השירותים וכאלה המשתמשים בכיורים כדי להתרחץ והיא יצרה את הרושם של יותר מקלט לחסרי בית מאשר ספריה.

כדי להתמודד עם הבעיה החליטו להוסיף לצוות הספריה הציבורית, עובדת סוציאלית עם התמחות פסיכיאטרית במשרה מלאה.
העובדת הסוציאלית מפנה הומלסים ואנשים אחרים החיים מתחת לקו העוני לשירותי הרווחה, מטפלת בתלונות על הומלסים מצד הצוות והמנויים, ומזמינה את הביטחון רק אם אין ברירה.

לעובדת הסוציאלית יש צוות של עוזרים , עובדי ספרייה שהיו הומלסים בעבר, עברו תהליך שיקום והתקבלו לעבודה בספריה כמשגיחים על חדרי השירותים.
הם מוציאים החוצה אנשים שנתפסים מתרחצים בכיורים, ומחלקים עלונים עם מידע על מקלטים, מקלחות, ומזון להומלסים.

Library adds social worker to assist homeless, San Francisco Chronicle, 11.11.2010


ארוחת צהריים בספריה

הספריה הציבורית של סיינט פול, מספקת הקיץ לראשונה, ארוחות בחינם, לילדים ונוער בני 18 ומטה.
את הארוחות יכולים לקבל גם אנשים מוגבלים פיזית ושכלית  שעברו את גיל 18 אך נמצאים במסגרת בית הספר.
אספקת הארוחות במסגרת הספריה , מאפשרת לילדים לקבל אוכל גם במהלך חופשת הקיץ, כשבתי הספר סגורים.

בקיץ שעבר נתקל הצוות בילדים רעבים שנכנסים לספריה ושואלים אם יש להם אוכל.
מחלקת התרבות של עיריית סיינט פול משתתפת בפרוייקט הארוחות כבר 17 שנים והשנה היא מרחיבה את הפרוייקט ל 4 סניפים של הספריה הציבורית.


Saint Paul Public Library Provides Free Summer Meals to Youth




בהתחלה נתתי כותרת לרשומה : ארוחה חמה בספריה אך ראיתי שזה לא כך. הילדים לא מקבלים ארוחה חמה אלא ארוחה בשקית . עדיין זה עדיף מאשר להסתובב רעבים ברחוב.

אני מניחה שלמצב הזה אפשר לקרוא חלום בלהות אמריקאי , להבדיל מהחלום האמריקאי שאותו מצליחים להגשים מעטים.