מחשבות על פוליטיקה ואירגוני עובדים ועל הספר : כסף של אחרים / הלל גרשוני

 נזכרתי בספר כסף של אחרים : מיתוסים על כלכלה וסביבה שכולנו משלמים עליהם ביוקר / הלל גרשוני,  בעקבות השביתה הפוליטית שהוכרזה היום על ידי ההסתדרות.

בספר יש פרק שעוסק בוועדי עובדים, שלטענת המחבר , מייצגים את העובדים החזקים במשק ולא את החלשים.

הוא טוען שהטייקונים האמיתיים הם ועדי העובדים המונופוליסטיים שיכולים לשבש את החיי תושבי המדינה באמצעות השביתות שלהם: הם מסוגלים לחסום את התחבורה, לסתום את דרכי הכניסה למדינה והיציאה ממנה, לשבש את האפשרות לשלוח חבילות ומכתבים ממקום למקום, לפגוע בחינוך הילדים ואף לפגוע בשירותים חיוניים כמו מים וחשמל. (עמ' 143 - 144).

שיבוש היי התושבים שהוא מתאר, מזכיר לי את המצב בזמן האחרון, בעקבות ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, שמגובות על יד המשטרה שמאפשרת את חסימת הכבישים.

המחבר עושה השוואה בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי וטוען שבשוק הפרטי לעובדים אין אינטרס להיאבק במעביד כי הם לא מעוניינים לפגוע ברווחים שלו, שהם מקור השכר שלהם. 

לעומת זאת במגזר הציבורי הוועדים חזקים מאוד , כי השכר של העובדים לא תלוי ברווחיות העסק , ולכן העובדים מוכנים לשבות.

הוועדים החזקים ביותר הם הוועדים של המונופולים כמו חברת החשמל והנמלים.

כשעובדי חברת החשמל שובתים, אין לציבור חברת חשמל חלופית, ולכן הוא שבוי בידיים שלהם וכך גם בידיים של וועדי הנמלים.

המחבר מביא דוגמאות של הסכמי שכר שנחתמו עם ועדים של נמלים:

הסכם שנחתם בינואר 2020 עם ועד עובדי נמל חיפה, שבו 200 עובדים יקבלו מענק פרישה של 2.7 מיליון שקל לעובד, לא כולל פנסיה. 

עובדי נמל אשדוד קיבלו בונוסים בסך של כ 25,000 שח לעובד בשנת 2015. נתב בנמל אשדוד הרוויח בשנת 2016,

 98,244 שח בחודש.

הסכמי השכר הגבוה מאוד והבונוסים הגבוהים מגיעים לאחר שביתות שמארגנים וועדי העובדים, שביתות שמשבשות את פעילות המשק ופוגעות בציבור.

בעקבות שביתה בשנת 2011 הרופאים השיגו תנאים מפליגים ויש ביניהם שיאני שכר כמו רופא מומחה בהדסה שהרוויח 253,000 שח בחודש (עמ' 148). זהו שכר שמשולם מכסף ציבורי לעובד אחד.

אלופי השכר במשק הם עובדי הרפואה, הנמלים, חברת החשמל והתעשייה האווירית, עם משכורות גבוהות במיוחד ובונוסים לרוב.

השכר הגבוה, שניתן בלי שום קשר לביצועים, תלוי בלחצים של וועדי עובדים.

המחבר טוען שוועדי העובדים המונופוליסטיים הם הטייקונים האמיתיים כי הם שולטים במשק ויש להם שליטה רבה גם בפוליטיקה ובכנסת.

כשקראתי את הספר היתה לי הסתייגות מהביקורת המוחלטת שלו על וועדי עובדים, אך עכשיו כשאני רואה שההסתדרות נרתמת למאבק פוליטי שמטרתו להפיל את הממשלה, וכופה על עובדים במשק לשבות למען מטרה זו, אני חשה שאני מסכימה איתו.

גרשוני, הלל, כסף של אחרים : מיתוסים של כלכלה וסביבה שכולנו משלמים עליהם ביוקר, ירושלים: סלע מאיר, 2022